בקיץ הוציא אוראל דגני דף ועט ורשם את היתרונות והחסרונות עבורו כשחקן הפועל ת"א. אלה היו הימים שבהם הוא ספג מכיוון בעלי המועדון בשל בקשתו לשדרוג של 15 אחוזים בשכרו. הפלוסים גברו על המינוסים מבחינתו, והבלם המשיך בקבוצה אף ששללו ממנו את סרט הקפטן. ההחלטה הזו התבררה כנכונה, אחרי שדגני הצליח להעפיל עם האדומים לפלייאוף העליון. ניצחון על הפועל רעננה ברבע גמר גביע המדינה הערב יעמיד אותו שני משחקים מזכייה בתואר.
הימים עברו, ודגני כבר חזר להיות הקפטן של האדומים. זו היתה אחת ההחלטות הראשונות של ניר קלינגר עם כניסתו לתפקיד. היום הבלם מרשה לעצמו לפתוח את הלב בראיון בלעדי ל"ישראל היום". "אם הייתי רוצה לעזוב בקיץ - הייתי עוזב. התנהגו אלי לא יפה, אז עברו לי מחשבות שאולי אני צריך ללכת, אבל מעולם לא אמרתי שאני רוצה לעשות את זה".
נפגעת מהאחים ניסנוב?
"נפגעתי כי הייתי איתם בקשר טוב והרגשתי שאני יכול לדבר אליהם כמו אל אבא, אבל זה חלק מהטעות שלי. שחקן לא צריך להיקשר לבעלים, כי בסופו של דבר זה ביזנס והם המעסיקים שלי. כאב לי כשניסו לצייר אותי כרודף בצע, זה ממש לא נכון. מגיע לי כל שקל שאני מרוויח. אני עושה הכל כדי להיות טוב יותר: עובד קשה, חי חיים ספורטיביים ומקצועניים, וזה מביא קבלות. ביקשתי העלאה, אבל לא ביקשתי משהו מוגזם. אני לא אגואיסט. התנצלנו והמשכנו הלאה".
איך שרדת את זה אחרי שבעונת הירידה היית מנודה?
"עברתי כמה דברים בכדורגל, אבל התבגרתי, נהייתי הרבה יותר שקט ומחושב. אני חושב שהניסנובים מעריכים אותי היום פי עשרה בגלל כל מה שעברתי, וכמובן בגלל שאני משחק טוב. לא כיף כשפוגעים בך ולא רוצים שתהיה קפטן, אבל אני באמת לא יודע מי היה האחראי לזה - המאמן או הבעלים. עם זאת, המשכתי לתת 100 אחוז מעצמי. אני חושב שהתנהגתי איתם בצורה יפה מאוד, חוץ מפעם אחת שכתבתי מה שאני חושב".
מקצועית וכלכלית, הם האנשים שצריכים להוביל את הפועל ת"א?
"נשים בצד את מה שהיה איתי ועם עוד שחקנים, כי אלה דברים שלא אמורים לקרות. מגיע להם כל הכבוד שהם לקחו את המועדון בתקופה הכי קשה שלו, כשאף אחד לא רצה לעשות את זה אחרי אמיר כבירי. בראייה לעתיד, הפועל ת"א צריכה להיות במקום אחר - בטופ של הכדורגל הישראלי. היום אנחנו לא שם. עם תקציב אחר נוכל לעשות את זה. כדי להגיע לפסגה צריך תקציב הרבה יותר גדול ממה שיש לנו. אחת למיליון שנה רואים אליפויות כמו של עירוני ק"ש או של לסטר סיטי".
דגני מול שכטר. "יש אוהדים שלא ישכחו לי את ההפסד 3:2 בדרבי" // צילום: אלן שיבר
הפיצוץ של דגני עם הבעלים גרר הרבה כותרות, אבל היה צד נוסף לסיפור - המאמן הקודם ניסו אביטן. השניים לא שידרו על אותו גל מהרגע הראשון, ודגני היה מהראשונים ששילמו את המחיר. "זה יכול להפתיע, אבל שמחתי שאביטן הגיע להפועל כי הוא עשה דברים יפים עם חדרה. קרו בינינו דברים שאני לא אפתח בתקשורת, ואני מאמין שהוא יודע על מה מדובר. כנראה אביטן לא רצה אותי כמנהיג. היו דברים בינינו הרבה לפני שלילת סרט הקפטן, אפשר להגיד שזה היה הקש ששבר את גב הגמל".
אתה כועס על ניסו.
"אני כועס עליו כי הוא פגע בי על כלום. לא הייתי ממורמר ולא הרעלתי את החברים שלי לקבוצה. גם אם אתה כועס על המאמן, אתה לא צריך להתנהג ככה. שוחחתי איתו בארבע עיניים ואמרתי לו בדיוק מה אני חושב, אבל לעולם לא אפגע בקבוצה שלי. כולם יודעים שהוא רב איתי, עם עומר דמארי ועם עוד כמה שחקנים. הוא לא ידע לגעת בשחקנים הבכירים. הדינמיקה החברתית שלו היתה לא טובה".
אחד הדברים שהפריעו לדגני ולשחקנים נוספים היה העונשים שאביטן גזר עליהם. "נראה לי לא הגיוני ולא מקצועי להגיד לשחקן לא לאכול אחרי האימון", אומר דגני, "אתה רוצה להעניש אותנו? הכל טוב, אבל אחרי אימון שחקן חייב לקבל אוכל ושתייה, אלה תנאים בסיסיים".
איך אתה מסביר את המהפך שקלינגר עשה?
"חוץ מטקטיקה, צריך שקבוצה תתחבר למאמן שלה, שחדר ההלבשה שלו יהיה מגובש. השחקנים מחוברים לקלינגר, הוא לקח את הבכירים וקירב אותם אליו. אנחנו שמחים יותר, וזה מוביל גם למשחקים טובים יותר. אני חושב שמשחקים יותר בשביל ניר ופחות שיחקו בשביל ניסו. גם אצל קלינגר קיבלנו כאפות בדרך: הרביעייה מנתניה, החמישייה מחיפה והשלישייה בדרבי, אבל הוא ידע להרים אותנו ולכבד את כולם. אביטן לא ידע לעשות את זה".
לא הגזמתם עם חגיגות ההעפלה לפלייאוף העליון?
"התפרקנו. עברנו עונה קשה מאוד ועשינו סיבוב שני מדהים. העובדה שכל הקבוצה שמחה ושכל הספסל חגג וקפץ פנימה למגרש, מעידה על הדינמיקה החדשה בקבוצה. כשכל שחקני הספסל רוצים שהקבוצה תצליח - זה מראה שמשהו טוב קורה. לא היינו בפלייאוף שש שנים, אז כן, מותר לנו לחגוג".
"אני מרגיש בשיא שלי"
דגני הוא אחד השחקנים הכי מזוהים בשנים האחרונות עם הפועל ת"א, אבל התואר היחיד שיש לו הוא דווקא עם מכבי חיפה (גביע המדינה). "אני מרגיש שאני בשיא שלי. מדגדג לי לקחת אליפות, להיות באירופה, לחוות את הדברים הטובים שיש בכדורגל. בשנים האחרונות התרגלתי להיות במאבקי תחתית ואני ממש לא נהנה מזה. הלחץ תמידי, הכדורגל הוא לא כדורגל, לא מתמודדים מול הגדולות. אני רוצה לקחת תארים. החלום שלי הוא לזכות באליפות עם הפועל ת"א".
אתה מרגיש סמל בהפועל?
"סמל זו מילה מפוצצת. אוהדים אומרים לי 'אתה סמל', אני שומע את זה הרבה. אני מחובר מאוד למועדון הזה והוא חלק ממני, אבל בשבילי סמל זה מישהו שכל החיים שלו שיחק במועדון אחד. היום אין דברים כאלה. יש כמה מאוהדי הפועל שתמיד יזכרו לי את הדרבי שבו הפסדנו 3:2. הדרבי הזה הפך אותי לשחקן טוב יותר".
היית שותף לעונת הירידה. זה משהו שאפשר לכפר עליו?
"כשירדתי ליגה הבטחתי שאחזיר את הקבוצה לתקופות היותר טובות שלה. אנחנו עוד לא שם, אבל להיות בפלייאוף העליון זה כבר משהו. אי אפשר למחוק את הכתם הזה, אבל אם ניקח תואר - זה יהיה פיצוי ענק".
במדי הנבחרת מול ארנאוטוביץ' האוסטרי. "אני אנדרייטד" // צילום: עמי שומן
אתה מוזמן לנבחרת כמעט דרך קבע, ועדיין לא מספיק מוערך. למה?
"להיות בנבחרת זה הכבוד הכי גדול שיש, גם אם אני לא משחק. כנראה לתקשורת קשה מאוד לפרגן לשחקני הגנה שלא משחקים בשלוש הקבוצות המובילות. אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל אני אנדרייטד. לא מעריכים אותי כמו שאני חושב שמגיע לי. אם הייתי היום במכבי חיפה, אולי היו מדברים עלי אחרת. אין לי מושג למה לאנשים קצת יותר קשה לפרגן לי".
כבלם, אתה מקנא בהגנה של מכבי ת"א?
"כל הכבוד להם, הם כמעט לא סופגים. אם אני מקנא בהם זה באליפויות ובתארים שבהם הם זוכים. אני רוצה גם".
לקראת השעה שלוש בצהריים דגני כבר מציץ בשעונו: "רק שלא אאחר להוציא את הילדים מהגן". את המשפט הזה נדיר לשמוע מכדורגלנים, אבל דגני הוא קודם כל איש משפחה. פעמיים בשבוע הוא מקדיש נטו לשני ילדיו און ואריא: החל באיסוף מהגנים, דרך משחקים במהלך היום וכלה במקלחות ובהרדמות בשעות הערב. הוא משתדל לעזור לאשתו בר ומודה: "אני אבא בחצי משרה, הכדורגל והמשפחה הם התמצית של חיי. אונצ'וק כבר שר שירים של הפועל, אוהב את הצבע האדום וגם היה בכמה משחקים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו