פגישתי האחרונה עם הנשיא מובארק התקיימה כארבעה חודשים בלבד לפני שאולץ לפרוש במהפכת תחריר, והייתי העיתונאי הישראלי האחרון שהספיק לשוחח עימו. הראיון הטלוויזיוני שהעניק לערוץ 1 נערך בווילה שלו בשארם א־שייח' ואחריו הסבנו לשיחה על הספה במרפסת הרחבה, המשקיפה אל מגרש הגולף.
הראיס, לא לגמרי בריא, התנהל כבר אז באיטיות אבל היה צלול וחד. בשיחה, שלא לפרסום, הוא הפליא לשרטט בחיוך קטן, ובשפה מצרית מדוברת ומתנגנת, קווים לדמותם של כמעט כל המנהיגים הישראלים, שפגש בהם בשנות שלטונו.
את רבין הוא אהב וגם סיפר על שליחות סודית שביצע לבקשתו של ראש הממשלה אצל חאפז אסד, אביו של בשאר. בנתניהו תלה תקוות רבות שיביא שלום עם הפלשתינים. על אישיות ישראלית אחרת פסק בנחרצות מנקודת מבטו שלעולם לא תצלח לכהונת ראש ממשלה בישראל - וצדק. זו היתה הסתכלות מאלפת עלינו מצד מנהיג העולם הערבי.
עוד בנושא
נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק מת בגיל 91
"הבין שחשוב לשמר את השת"פ למען יציבות מצרים": יחסו המורכב של מובארק לישראל
הקשר המיוחד בין הרב עובדיה למובארק
השלום שניהל איתנו במשך 30 שנה היה שלום קר, אבל שלום מוקפד בלי הפרה, או ניתוק יחסים, שהחזיק מעמד גם בזמנים הקשים ביותר: הפצצת הכורים בעיראק ובסוריה, שתי אינתיפאדות, מלחמת לבנון. אינספור התכתשויות בעזה.
יתר על כן, למרות שהוא עצמו לא ביקר בישראל, למעט פעם אחת בבאר שבע כסגן נשיא עם סאדאת ופעם אחרת כדי להשתתף בהלוויית רבין, העובדה שאירח בארמונו את כל האישים מישראל והפרסום הנרחב שניתן למפגשים הללו בתקשורת המצרית, לצד השידורים המקבילים של הראיונות שהעניק לי בטלוויזיה המצרית, היה צעד קטן אבל חשוב בדרך לנורמליזציה ולהטמעת ההכרה בציבור המצרי העוין לנו, שישראל היא עובדה קיימת ושאפשר לדבר איתה. הרבה יותר ממה שיורשו בתפקיד, א־סיסי, מעז לעשות עד היום.
הוא שנא את חמאס, נחרד מהשתלטות הארגון על עזה ותיעב את חיזבאללה אבל אינספור פעמים חזר על כך שבלי פתרון של הבעיה הפלשתינית תתקשה מצרים לחמם עוד יותר את היחסים עם ישראל. הוא לא היה דמוקרט גדול בלשון המעטה, אבל הצליח לקיים מדינה יציבה על ידי שמירה על איזון בין דיכוי אלים של האופוזיציה מצד אחד, לבין מתן אפשרות מסוימת לחופש דיבור והפגנות תחת פיקוח כדי לשחרר קיטור מצד אחר.
מעולם, אגב, לא הבין מדוע האמריקנים דוחקים בו לאפשר לאחים המוסלמים להתמודד בבחירות חופשיות. "תסביר לי, יא עודיד, הם רוצים שאלו ישתלטו על מצרים?" שנה אחרי שמובארק הודח הסיוט שלו התגשם, וא־סיסי נאלץ להרוג אלפים מתומכי מורסי כדי להרחיק אותם מן השלטון.
האירוניה היא שיכול היה לחסוך לעצמו את החוויה המטלטלת והמשפילה של המשפט והשהייה בכלא עד ששוחרר, אילו האזין לקולות המחאה שנשמעו במצרים בשנה האחרונה לכהונתו. כל מה שרצו המפגינים היה שלא יתמודד על כהונה נוספת ויוותר על כוונתו להוריש את הכהונה לבנו גמאל.
אילו עשה זאת בזמן, היו מאפשרים לו לסיים את חייו בנחת בווילה שלו בשארם א־שייח' אבל הוא התמהמה וכשעשה זאת לבסוף, זה כבר היה מאוחר מאוד ומאות אלפים כבר גדשו את כיכר תחריר.
