דבר אחד אין מה להכחיש. Death Stranding - המשחק הפוסט אפוקליפטי שרבים ציפו לו מבית היוצר של הידאו קוג'ימה, ושובר את הגבולות שבין העולם הזה והעולם הבא, הוא יצירה שאפתנית ורחבת יריעה, קולנועית אפילו. אבל אחרי שמקלפים את העלילה, הפסקול והגרפיקה - נשארת שאלה אחת - האם כיף לשחק בו? בדקנו.
הסיפור
המשחק החדש של קוג'ימה מספר על עולם שעבר אסון בסדר גודל ששינה את טבע החיים על פני כדור הארץ, מה שמכונה Death Stranding. אי אפשר לחיות על פני האדמה, ומעט האנשים ששרדו מתגוררים מתחתיה. הסיבה לכך הם ה- Beached Things. הישויות העוינות, שידועות בתור ה-BT's – הם למעשה יצורים שנכלאו בעולם החיים. במקרה של מגע בין ישות כזו לבין יצור חי, מתרחש פיצוץ עצום שזורע הרס באותו אזור. גורם אחר שהופך את החיים על פני האדמה למלכודת מוות, הוא "גשם הזמן", שמאיץ את ממד הזמן של כל דבר בו הוא נוגע.
הגיבור הראשי סאם פורטר ברידג'ס, נורמן רידוס המוכר מהסדרה "המתים המהלכים", מלווה בסגל דמויות מעולות כמו מאדס מיקלסן, גיירמו דל-טורו (כמודל), טרוי בייקר (ג'ואל מ-The Last of us) ואחרים. ובראשית המשחק, מוטלת עליו משימה בעל כורחו לחבר מחדש את אמריקה. המטרה: לתת לאנושות סיכוי לשרוד בעולם החדש. הדרך: חיבור נקודות מפתח ויצירת "רשת", שדומה לאינטרנט שלנו.
סאם אגב הוא repatriate. כלומר הוא מסוגל לשוב לחיים בכל מגע עם BT's, כאשר בכל פעם נשמתו יכולה לאתר את הגוף של הישות בעולם הביניים שבין החיים למוות, ומשתלטת עליו.
לצידו של הגיבור הראשי יש את BB. ה-Bridge baby מתפקד ככלי של השחקן המרכזי לצורך הקשר בין עולמות החיים והמתים. למרות זאת, אי אפשר שלא להיקשר לתינוק שעובר איתנו פרק משמעותי במסע. אחרי הכל, מערכת היחסים שנרקמת בינו לבין סאם, בהחלט אותנטית.
שכחו את העיקר
מובן מאליו, שההנאה מהמשחק והשליטה בגיבור הראשי הם העיקר בכל הנוגע לגיימניג. אבל ב-Death Stranding נדמה שהיוצרים שכחו את העובדה הפשוטה הזאת, או לכל הפחות שמושג ההנאה אצלם שונה קצת.
אומנם המסעות מנקודה א' לב', שמהווים את ליבת המשחק, מהנים כשלעצמם. הבעיה היא שהמשימה חוזרת על עצמה שוב ושוב, והופכת לנדושה ולמשעממת. לאורך עשרות שעות, הגיבור נודד ממקום למקום, לעיתים שב על עקביו, כמין פאזל ללא סוף והכל כדי להשלים את המשימה העיקרית - ליצור "רשת" שתיתן סיכוי לאנושות אם שכחתם. אפילו במשימות המשנה, תמצאו את עצמכם, ובכן, מעבירים ציוד מיעד ליעד, ובדיוק באותו האופן.
מה שהופך את הנדודים הסיזיפיים למשימה בלתי נסבלת עוד יותר, הם תפריטי הציוד המייגעים. בכל פעם שתצאו לדרך, יהיה עליכם להיערך בהתאם. מילא להתכונן כראוי, אבל למה צריך לעבור כמה תפריטים נפרדים, לאשר כמה פעמים, ולצפות תוך כדי בקטעי מעבר על קטעי מעבר מתוך הסיפור המרכזי? גם כפתור הדילוג במשחק לא יושיע אתכם. וגם האפשרות לזרז את התהליך לא תסייע. אולי אפילו להיפך. מדובר בפרוצדורה בפני עצמה.
ההיגיון מאחורי הפציפיזם המוזר הזה
זהו פרי היצירה של קוג'ימה, שניסה כאן לברוא משחק ללא אלימות. אפשר להילחם, אבל רק באגרופים או בכלי נשק שאינם קטלניים. אלה נועדו אך ורק "לבלום אויבים". ההיגיון מאחורי הפציפיזם המוזר הזה, הוא שאם הישויות העוינות יישארו בעולם הזה, הן יגרמו לעוד נזק.
לכן יהיה עליכם להתגנב כדי לא להתגלות, ואם כבר נקלעת לקרב, כנראה תפסיד בו. אם בשל מחסור בכלי נשק ואם בשל עמדת נחיתות אחרת. על מנת ליהנות קצת במשחק הזה, תיאלצו לכלות שעות על גבי שעות בהשגת כלי רכב, כלי נשק ושדרוגים אחרים. גם אז, מדובר בבדיחה גרועה. תנאי השטח כמעט ולא מתאימים לכלי רכב. כלי הנשק, כאמור, לא ישמשו אתכם להרוג אף אחד. אז בשביל מה בעצם?
אם יש פיצ'ר אחד שאמור לשפר את החוויה, האפשרות לתקשר עם שחקנים אחרים, הרי שמדובר בהותרת חותם לשחקן אחר ולא תקשורת ישירה. לא תפגשו שחקנים אחרים בעולם הזה וכל מה שיעיד על קיומם הוא גשרים, שלטים ומחסות שבהם ניתן להיעזר, שוב, בשביל לעבור בין נקודה לנקודה. אין מה להגיד, בהחלט אותנטי.
סאונד וגרפיקה
השאיפה ליצירת עולם מקביל ומציאותי ככל האפשר (מלבד היעדר היכולת לנקוט באלימות כמובן), ניכרת גם בנופים המרהיבים, שנתמכים במנוע גרפי מרשים. הפסקול הייחודי לא יאכזב אתכם, אחרי הכל צריך להעביר את הזמן בין מסע למשנהו. המנעד נע בין נעימות רגועות בטבע לסאונד קצבי בזמן סכנה.
כך גם באשר לסרט הקולנועי, שמלווה את המשחק. בלי יותר מידי ספוילרים – המשחק מספק אינספור תפניות מדהימות, שלא רואים במשחקים כיום (או בסרטים בהתחשב בבמאים המעורבים).
סיכום
סיפור מעולה, נראות מדהימה ופסקול איכותי - Death Stranding יעניק לכם את כל אלה ביד נדיבה. ייתכן ואם היה מדובר בסרט קולנוע, הוא היה מותיר חותם עצום. ודווקא בשל כך - כל המוזיקה, העלילה והוויזואליה שבעולם הזה ובעולם הבא - לא תפצה על כך.
Death Stranding // צילומים: יח"צ
דירוג סופי: 5/10
