שלוש שריקות צורמות

משחק הגביע בין מכבי ת"א להפועל ירושלים היה אחד ממשחקי הכדורסל הישראלי הטובים ביותר בכל הזמנים. היה בו כל מה שאנחנו רוצים לראות, אבל כנהוג בכדורסל הישראלי גם הוא ייזכר בגלל שריקות השופטים. עומר אסתרון, דודי רומנו וארז גוריון קיבלו שלשום דוגמה נוספת לכך שאתה יכול לשלוט במשחק במשך 39 דקות, אבל קבלת החלטות שגויה וחוסר תשומת לב בדקה אחת יכולים להעביר את השיח מהמשחק לטעויות השיפוט.

הדוגמה הראשונה היא השריקה לעבירה של טרנט לוקט על אותלו האנטר, שנייה לפני השלשה של סקוטי ווילביקין. היא הובילה למהלך של חמש נקודות, שהעבירו את מכבי ת"א ממצב של פיגור (87:83) ליתרון (87:88), 41 שניות לסיום. על פי השופטים, לוקט ביצע עבירה על האנטר כאשר הוא "עוטף אותו" בניסיון לברוח מהחסימה, תוך כדי שווילביקין עולה לזריקה. במצב הזה, לפי החוק החדש, צריך לשרוק על עבירה בנוסף לשלשה. לדעת רבים מאנשי המקצוע, אם היתה עבירה על האנטר בחסימה, במקרה זה "דה בסט קול איז נו קול" (השריקה הנכונה היא לא לשרוק), במיוחד משום שמדובר בדקה אחרונה ושריקה כזו כמעט וחרצה את גורל המשחק - והרעש והביקורת הנלווים לא היו רחוקים.

גם השריקה לעבירה של נייט וולטרס על גיי'קובן בראון לא היתה צריכה להישרק. וולטרס נראה בהילוך החוזר אוחז בבראון ואף יוצר איתו מגע בעלייה לסל. עבירה? אולי לא בשלב זה של המשחק.

ועוד דוגמה: ירושלים שיחקה עם שישה שחקנים בשנייה האחרונה. אם השופטים והמשקיף היו שמים לב לזה בזמן, אזי מכבי היתה מקבלת זריקת עונשין אחת, אבל עדיין לג'יימס פלדין היו שתי זריקות להכריע את המשחק הצמוד.

בראון. נהנה משריקה קריטית // צילום: אלן שיבר

אם השופטים היו מענישים את ירושלים אחרי הזריקות של פלדין, אזי ירושלים היתה ביתרון 90:92, ומכבי היתה מקבלת זריקה אחת וכדור מאחורי הסל שלה, כך שסבירות אפסית שהיתה משנה את תוצאת המשחק. לכן טוב עשתה מכבי ת"א שלא הגישה ערעור אתמול על תוצאת המשחק.

רשימת חיסורים

את הקלאסיקה הישראלית ראו שלשום רק 8,452 צופים. כמעט 3,000 כיסאות היו מיותמים בהיכל ביד אליהו. רק לפני חודש, במשחק הליגה בין הקבוצות, היו 10,000 צופים - אז איך במשחק נוקאאוט, מכריע ומסקרן כל כך, באו פחות צופים?

מכבי ת"א היתה מחויבת להעביר לירושלים עשרה אחוזים מהכרטיסים, ואכן קרוב ל־1,500 ירושלמים נכחו באולם. להיכן נעלמו קרוב ל־4,000 צהובים, שיגיעו בוודאי מחר למשחק מול וילרבאן ביורוליג?

ראשית המשחק נגד ירושלים לא נכלל במנוי וחלק מהקהל שמגיע לפסטיבל היורוליג בימי חמישי מפגין אדישות לשאר המפעלים שמכבי משחקת בהם, מה עוד שצריך להכניס את היד לכיס. "אל תשכח שעד סוף השבוע ירושלים איימו בהחרמת המשחק, מה שפגע במכירה", אמר אתמול אחד מבכירי מכבי ת"א והוסיף: "ובכך הם בעצם פגעו גם בעצמם, כי מכבי ת"א אמנם היתה ביתית, אבל הקבוצות מתחלקות בהכנסות".

איפה הגינוי?

24 שעות חלפו מאז המשחק (נכון לזמן כתיבת שורות אלה), ועדיין לא נשמעו צלילים כלשהם של גינוי מכיוונה של הנהלת מכבי ת"א להשתוללות המבישה של קהל אוהדיה מאחורי הסל. הרי אם היתה מופנית התנהגות אלימה כזו על ידי אוהדים אדומים כלפי הקבוצה הצהובה - התגובה לא היתה מאחרת לבוא.

בראון. נהנה משריקה קריטית // צילום: אלן שיבר

אך כאמור, המשתוללים היו מהיציע הצהוב, ולכל הפרובוקציות והיריקות בסיום הרבע השלישי, לגידופים והקללות לעבר ספסל הפועל ירושלים וזריקת הסרטים הצהובים שתי דקות לסיום, אין תגובה.

האם מותר להכות רק על החזה של קבוצות אחרות כאשר הקהל שלהם מתנהג בצורה כזו? ובכן, התשובות נמצאות במשרדי הנהלת מכבי ת"א.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות