"מאסטר שף": ריאליטי שעובד נגד החוקים

צילום: אורטל דהן // ונסה היא ה"מאסטר שף"

ממבט חטוף במסעדות, בברים ובבתי הקפה המלאים על בסיס קבוע, כמו גם בדוכני המזון המהיר, במסעדות השף ובאתרי האינטרנט העוסקים באוכל - ניתן לומר בפה מלא (בורקס) שישראל היא מעצמה קולינרית. לא רק ברמת ההיצע אלא גם ברמת הביקוש. הרזולוציות שהאזרח הפשוט יורד אליהן היום בתחום האוכל מעולם לא היו גבוהות כל כך. ואני לא מתכוון רק לאיפה החומוס הכי טעים בארץ - הפכנו למדינה של מצלחתים ומרדדים בני מרדדים.

• "חברים": חידון למכורים בלבד!

• המפץ השני: הסדרה החדשה של שלדון ואיימי

לתוכניות הריאליטי בתחום המזון של השנים האחרונות יש תרומה גדולה לכל זה. הן הראו שהמרחק בין שף מדופלם לעקרת בית שיודעת לשלב חומרים ולהיות יצירתית, הוא לא רב. ויש שם הרבה כישרונות בחוץ, שמחכים שמישהו ידליק את הכיריים וייתן להם לעוף על המנה. גם תוכניות שהן לא ריאליטי אבל סובבות סביב אוכל, דוגמת "גידי ואהרוני" ו"הכי טעים בעולם", ופינות המוקדשות לקולינריה בתוכניות השונות, פתחו לישראלים את התיאבון.

"מאסטר שף" הגיעה אמש לגמר העונה השמינית שלה. זאת היתה עונה מוצלחת מאוד מבחינת רייטינג, מה שמראה שהפורמט הזה פשוט עובד. וזה דווקא מפתיע, כי על הנייר "מאסטר שף" היתה צריכה כבר להיכשל ולהישכח: זה פורמט שלא עבר שינויים במהלך העונות מלבד החלפת שופט, אין לכאורה גירויים חדשים או טוויסטים מפתיעים כמו שנהוג בריאליטי, אין משימות משוגעות שכולם מדברים עליהן ואין באזז. לכאורה הפורמט די מצפצף על כל חוקי הריאליטי, ואולי דווקא בגלל זה, זה פשוט עובד. זה והעובדה שבישראל אוהבים אוכל. ואם אי אפשר לאכול עם הידיים, אז אוכלים עם העיניים.

הפורמט די מצפצף על כל חוקי הריאליטי. הפיינליסטים של "מאסטר שף" // צילום: באדיבות יח"צ קשת 12

מה שכן נשאר בפורמט מהריאליטי המסורתי הוא התוכן השיווקי. "המזווה שלנו מלא בכל טוב, בשרים, גבינות, פירות וירקות", אומרים השופטים למתמודדים לפני כל משימה, וצילומי תקריב של שלל מוצרים ממותג סופרמרקטים גדול, חברות של מוצרי חלב, דגנים וכולי, רצים על המסך. כנראה אי אפשר בלי זה, אבל לזכות ההפקה אפשר להגיד שזה לא הופיע בצורה מוגזמת או בוטה כמו שקורה בתוכניות ריאליטי אחרות ("הישרדות" למשל).

בעונה הזאת נדמה כי השופטים לא עשו מאמץ מיוחד לבלוט, והשאירו את הפוקוס למתמודדים עצמם. כמו בכל עונה, מדי פעם אייל שני חייב לאכול את הראש עם התיאורים המוגזמים שלו - זה כנראה בלתי נמנע, אבל היי, לפחות הוא לא מנסה למכור לנו עגבנייה ב-25 דולר. הפרשנויות שלהם ודברי הביקורת תמיד מצליחים לגעת בחייו האישיים של המתמודד שהכין את המנה, והם עושים את החיבור הזה בין האדם לאופן שבו הוא מביא את עצמו למנה בצורה משכנעת, טובה, ולעיתים מרגשת.

בגמר ששודר אמש (ש') היתה חסרה מאוד פרח רסלאן, שהפגינה במהלך העונה יכולות בישול ואלתור מעולות, והדחתה רגע לפני הגמר היתה אחת ההפתעות המאכזבות בתוכנית. לגמר התייצבו גל, ונסה ושחר, והמאבק בין שלושתם היה צמוד עד הסוף.

• שחר מ"מאסטר שף": "אני טעם נרכש"

בסוף זאת היתה ונסה וידל אביטן, עם המבטא הצרפתי הכבד, עם הרצון העז להיות ישראלית ולהתקבל כאן כישראלית, עם השיק הצרפתי והבישול האלגנטי, שקיבלה את הסינר. הביישנות שלה, הדייקנות שלה, היצירתיות שבה והרגש שניכר בכל מנה שהיא מכינה, הביאו אותה להיות ה"מאסטר שף" של העונה השמינית.

"מאסטר שף" עלתה כנראה על המתכון הנכון להצלחה. עכשיו היא צריכה לשמור על הקיים ולא לשנות יותר מדי, כדי לא לקלקל את הטעם.

גמר "מאסטר שף", קשת 12, 21:15

• או מיי גאד: כך נראית היום ג'אניס מ"חברים"