כדורגל הוא הספורט היפה בעולם, שבו גם אנדרדוג מוחלט יכול להתעלות, לתפסו אותך לא מוכן ולהפתיע. זה ענף שבו גם אם אתה נופל מהיריב ברוב מוחלט של פרמטרים חשובים, אתה עדיין מסוגל לגנוב שער ולצאת עם ידך על העליונה. אבל ליופי הזה יש גם צד אחר, ואת הצד הזה חווה שלשום כל מי שאוהב את נבחרת ישראל.
סלובניה וישראל התייצבו למשחק בליובליאנה כשהן בכיוונים הפוכים. המארחים הגיעו אחרי שני ניצחונות חלקים, האחרון הושג אחרי תצוגת תכלית מול פולין, מוליכת בית ז'. החבורה של הרצוג, שפתחה טוב את קמפיין המוקדמות, התרסקה בוורשה ואיבדה שתי נקודות יקרות בטוטו־טרנר מול צפון מקדוניה. שני המאמנים בחרו להישאר נאמנים למערכים שלהם וביצעו שינוי אחד בהרכב. מתיאז' קק נהנה מחזרתו מהרחקה של המגן יוקיץ', בעוד שהרצוג הפתיע כשוויתר על מונס דאבור והעניק הופעת בכורה לשון וייסמן שפורח בבונדסליגה האוסטרית.
אנדי הרצוג. חווה את הצד השני של המטבע לפני 18 שנים באצטדיון ר"ג // צילום: אודי ציטיאט
הרצוג עלה עם מערך 2:5:3, אבל מהר מאוד הוא הבין שתהיה לו בעיה באגפים מול ה־2:4:4 הסלובני. הוא הגיב: שלח את וייסמן לאגף ימין ועבר ל־1:4:5. אחרי פתיחה מהוססת, ישראל נכנסה למשחק אבל לא הצליחה לאיים על שערו של אובלק. זהבי התקשה מול הפיזיות של הבלמים הסלובנים, סולומון לא מצא שטחים לבצע בהם פעולות אישיות, והיחיד שהיה פנוי הוא עומרי בן הרוש, שפשוט החליט לנסות להגביה מכל מצב, גם כשלא היה שום סיכוי ששחקן בכחול יפגוש את הכדור.
מרציאנו מנסה להתנחם אחרי השריקה. הנבחרת גם הרוויחה הרבה דברים במשחק הזה // צילום: אודי ציטיאט
הנבחרת ניסתה לדחוף קדימה ונראתה בשליטה, אבל אז הגיעה הטעות התורנית במרכז ההגנה, כשדגני לא קרא נכון כדור ארוך, אפשר לשפורר להוריד בחזה לאיליצ'יץ' הנפלא, שניצל את הכיסוי הלקוי של טאהא כדי לסדר לוורביץ' שער קליל.
אנדי, זה כל השוני
הרצוג הבין שאין לו מה להפסיד וביצע שינויים טובים לאחר ההפסקה: בן הרוש אאוט, אלחמיד לעמדת המגן השמאלי; בירם כיאל לקישור ושינוי מערך ל־3:3:4. בתחילת המחצית השנייה הציגה הנבחרת את 20 הדקות הטובות ביותר שלה בקמפיין. אל חמיד התחפש לדויד אלאבה, נאתכו הניע את הכדור וזהבי החל לפרוח. דקות של עונג, וגם המהפך לא איחר להגיע.
עליה וקוץ בה, מכירים? למרות שהנבחרת הפכה פיגור ליתרון, היא המשיכה לרוץ קדימה ולשחק פתוח. אלחמיד, שהיה נפלא התקפית, השאיר חלל גדול בינו לבין דגני, וכשיש חללים כאלה, אז משלמים במזומן לבז'יאק. הרצוג הכניס את גלזר בניסיון להרגיע את הקצב, אבל זה לא עזר. המשחק המהיר נמשך, ורק בזכות שתי הצלות ענק של מרציאנו הנבחרת נשארה במשחק. ואז הגיע הרגע הטרגי.
בירם כיאל עמוס הניסיון סיפק מהלך חסר היגיון: הוא ניסה להעביר את הכדור בין רגליו של שחקן יריב, בדיוק כמו בשכונה, מה שהוביל לחטיפה, לטעות נוספת בכיסוי במרכז ההגנה - ולאחד השערים הטיפשיים שספגה הנבחרת בשנים האחרונות.
ערן זהבי. הקמפיין הארחון? // צילום: אודי ציטיאט
בשורה התחתונה, הנבחרת חזרה מליובליאנה עם סיכויים אפסיים לסיים במקום השני בבית ולתפוס מקום ביורו 2020. אבל הנבחרת גם הרוויחה הרבה דברים במשחק הזה: שבירת קלישאות עתיקות יומין עם עוד שער בתרגיל מתוכנן ממצב נייח (הרביעי שכובשת במוקדמות מול שתי ספיגות בלבד), הראתה הרבה אופי כשיצאה מפיגור במשחק חוץ מול נבחרת עדיפה, הוכיחה שהפוטנציאל ההתקפי שלה הוא משהו שאפשר לבנות עליו, ואולי הדבר הכי חשוב: הציגה מאמן ווינר, שמשדר משהו אחר לשחקנים שלו.
בראיון שלאחר המשחק אמר הרצוג את האמת בפנים, לא ברח מהבעיות, אלא מודע להן, תוקף אותן ומנסה להתמודד איתן. הרגש, התשוקה – שני דברים שנראה שגורמים לשחקנים שלו להאמין בדרכו וללכת אחריו. או יותר מדויק - איתו. טוב יעשו בהתאחדות אם יתנו לו את הכלים להמשיך בדרך הזאת ולהנחיל קצת מהאופי הווינרי שלו לשחקנים שלנו.
כי הרצוג, שחגג אתמול את יום הולדתו ה־51, חווה את הצד השני של המטבע לפני 18 שנים באצטדיון ר"ג. אז בואו ניתן לו הזדמנות ללמד את השחקנים שלנו איך עושים זאת נכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
