הוא באמת משהו מיוחד הדניל מדבדב הזה. 198 ס"מ גובה, מבנה גוף רזה, זריזות וסגנון משחק שאין דומה לו. הרוסי בן ה־23 מסוגל להחזיר למגרש כל כדור שנחבט לעברו, לא מתעייף ולא נשבר עד שהיריב מאבד את החשק לחיות. יש הקוראים לו גאון טקטי, אחרים לא סובלים את המשחק ההגנתי, אבל אי אפשר להתווכח עם מה שמצליח.
והשנה זה בהחלט מצליח. 2019 היתה שנה מיוחדת מאוד מבחינת מדבדב, המדורג 5 בעולם. הוא השיג 50 ניצחונות בסבב, יותר מכל שחקן אחר, ניצח ב־20 מ־22 משחקיו האחרונים, ונכנס למועדון שכלל עד השבוע רק את איבן לנדל ואנדרה אגאסי, כיחידים שהגיעו למעמד הגמר בוושינגטון, בקנדה, בסינסינטי, ובאליפות ארה"ב הפתוחה באותה שנה.
הוא שחקן מיוחד וגם דמות מיוחדת. בארה"ב הוא הרוויח ביושר את תדמית האיש הרע כשהתייחס בגסות לאיש המגבות, עשה אצבע משולשת לקהל, ניפץ מחבטים והתווכח עם שופטים. הקהל היה נגדו, והוא שאב מזה אנרגיה. ככל שהתקדם הטורניר היה ברור שמדבדב הוא הסיפור המיוחד, ועכשיו, אחרי שניער מעליו את גריגור דימטרוב בחצי הגמר, נותרה רק עוד שאלה אחת: האם מדבדב מיוחד מספיק כדי לנצח את המדורג 2 רפאל נדאל (33) בגמר הראשון בקריירה שלו?
אם מדבדב הוא הסיפור פה, הספרדי קוטלג באופן טבעי כשגרה. בטורניר גדוש בהפתעות, הנוכחות של רפא בגמר מייצגת את ההיגיון בתוך השיגעון שתקף השנה את הטורניר בארה"ב. ובאמת, נדמה שלא צריך להיות שום דבר מיוחד בעובדה שנדאל רחוק ניצחון אחד מזכייה רביעית בארה"ב ומתואר גרנד סלאם 19 בקריירה, שישאיר אותו לראשונה אי פעם במרחק גביע אחד מרוג'ר פדרר.
מדבדב. הצד האפל של הטניס // צילום: אי.אף.פי
הלוחם האולטימטיבי
נדאל הוא הכוכב, הלוחם, הווינר האולטימטיבי - הכל נכון - אבל למרות העובדה שנראה מצוין במהלך כל הטורניר ואיבד עד כה רק מערכה אחת (מול מארין צ'יליץ'), דווקא השנה יש משהו מיוחד בכך שהצליח שוב להגיע למשחק האחרון. "להיות בגמר גרנד סלאם, וספציפית בארה"ב, זה משהו מאוד חשוב עבורי", אמר בסיום ה־6:7, 4:6, 1:6 על מתאו ברטיני האיטלקי בחצי הגמר, משחק שבו חזר מפיגור 4:0 בשובר השוויון הראשון. במידה רבה, שובר השוויון הזה שיקף את 2019 של השור ממיורקה.
צריך לנער מהראש זכיות ברומא, ברולאן גארוס וברוג'רס קאפ במונטריאול, כדי להיזכר שעד חודש מאי סחב נדאל על גבו את הטייטל הלא מוכר "מפסיד". הוא פתח עונה עם הפסד בגמר אליפות אוסטרליה לנובאק ג'וקוביץ', שזה עוד מתקבל על הדעת, אבל אז עלה על החימר והחליק. הוא הודח בחצי הגמר במונטה קרלו, בברצלונה ובמדריד, ובתוספת הפסד בחצי גמר אינדיאן וולס הגיע לאמצע השנה ללא תארים לראשונה מאז 2004. זו היתה סיטואציה קשה ולא מוכרת עבורו. התקשורת חיפשה משבר, אבל הספרדי לא נתן לאף אחד להיכנס לראשו.
"אני צריך ללמוד לקבל את המצב הזה", אמר לפני טורניר רומא, "להבין שזה לא אומר שדרוש שינוי. לכל אורך הקריירה לקחתי את הניצחונות כמשהו מובן מאליו, וכנראה אני צריך ללמוד לעשות את זה גם עם ההפסדים". נדאל למד, זכה ברומא - ויצא לדרך חדשה.
נדאל. אחרון הנפילים // צילום: אי.פי
זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל האליפות הנוכחית הוכיחה כמה קשה לשחקנים הוותיקים בחודשים האחרונים של השנה. העייפות מצטברת, הפציעות מופיעות, ולא במקרה ג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר הודחו בשלבים מוקדמים. נדאל, בעזרת מוסר עבודה יוצא דופן, הצליח למנוע סוף דומה והפך את 2019 מאכזבה פוטנציאלית לשנה מיוחדת. כפי שהסביר לאחר חצי הגמר: "בלתי אפשרי שתהיה לך קריירה ארוכה ללא תשוקה ואהבה למשחק".
46 הניצחונות שהשיג ב־2019 מציבים אותו רק אחרי מדבדב, כשבפעם הרביעית בקריירה הוא ייקח חלק בשלושה גמרי גרנד סלאם בשנה אחת. "הוא מכונה, חיה על המגרש", החמיא לו מדבדב, שבמפגש היחיד בין השניים בגמר המאסטרס בקנדה הובס 6:3, 6:0. "לפגוש אותו בגמר הראשון שלי?" הוסיף הרוסי, "הייתי רוצה להגיד כאן משהו מצחיק, אבל לא נראה לי שזה יהיה מצחיק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
