אתמול לפני הצהריים באנו למלון בו השתכנה הנבחרת הצעירה לאורך האליפות ובלובי צדדי ראיתי את דני אבדיה יושב על כורסה מעט מלכותית, ונותן ראיונות לתקשורת בסרט נע. פעם אחרונה שהייתי בסידור כזה, היה לפני כמעט 20 שנה, כשנסעתי למדריד לראיין את פלה.
נתנו לי איתו 20 דקות, וזה נמשך 40, כמו הריאיון אתמול עם מי ששותה כמעט 90 אחוז מתשומת הלב אחרי הזכייה הפנומנלית של נבחרת העתודה באליפות אירופה. להרבה אנשים יש זכויות ומניות בהצלחה הנהדרת הזו, אבל "ווינר טייקס אול", ולאבדיה יש את כל החבילה המסנוורת הזאת שהופכת אותו למי שהוא.
אני מזכיר לו שפלה לקח גביע עולם בגיל 17, וזה די יפה לעומת ה־18 שלו. אבדיה מהנהן בהסכמה ואומר שזה באמת מדהים, ואז אנחנו מתחילים לעשות סדר לגבי השם שלו. לא דני הרגיל, אלא דני עם צירה מתחלת לדלת.
למה זה?
"אתה יודע, כשנולדתי אמא שלי הלכה לנומרולוגית או גרפולוגית או אסטרולוגית, לא יודע כבר, ובדקה איזה שם הכי מתאים לי לפי המזל. יצא דני ועוד איזה שם. אז היא בחרה דני, אבל לא ממש מצא חן בעיניה, אז הם עשו לו קצת טוויסט".
אבל זה קצת מבאס, כי עד לפני שבוע מי קרא לך דני בצירה?
"נכון, אבל לאט לאט אנשים מפנימים את השם שלי. מחרפן אותי כשאני מזמין אוכל ואז קוראים לי דני בצורה הלא נכונה".
דני אבדיה. "לכולנו כאב, ויש כאלו שסחבו פציעות" // צילום: כפיר זיו, עוזר צלם: עינב מקובר
תגיד, שלחו לך לחדר לפחות איזה סלסלת פירות אחרי המשחק?
"קיבלנו לפני המשחק פלטה כזאת עם שוקולדים עליה וברכת הצלחה. חמודים"
רגע לפני שאנחנו הולכים לשאלות יום העצמאות, בוא תסגור לי את העניין עם מדר. בסך הכל הוא הפועליסט ואתה מכביסט. היו דיבורים לפני האליפות שאתם בסדר, אבל לא ממש בסטי.
"תשמעו, בגלל היריבות בינינו מאז הנוער, מכבי הפועל וזה, זה חלחל כאילו יש משהו, אבל יש בינינו הערכה הדדית ענקית. לא הייתי צריך את האליפות הזאת כדי לדעת מה הוא שווה כשחקן וכבן אדם. הוא היה צריך קצת בטחון ושחרור, וכשזה בא, הוא סחף אותנו".
אתם שני המובילים בנבחרת. ישנתם אפילו באותו חדר. מה היה הדיבור ביניכם בבוקר הגמר מול ספרד?
"חלק מהדברים בינינו מסווגים... אבל ידענו שאנחנו צריכים לבוא חדים, לא רק אני והוא, אלא כולנו. ים אחלה ילד ואחלה לשחק איתו. כל הנבחרת הזאת תענוג".
"הקהל זה משכך כאבים"
תשמע, אתה נולדת לא מזמן, אבל אנחנו מכירים ספורטאים ישראלים קצת מקודם. יש הרגשה שבנבחרת הזאת יש DNA שלא פגשנו. שבוע שלם, וחוץ מהפתיחה מול סרביה, אתם רק משתפרים ממשחק למשחק, אין משברים דרמטיים, אין נפילות, כולם מתעלים ברגע האמת. נהייתם גרמנים.
"DNA של נבחרת מתחיל במאמן. אך ורק באריאל בית הלחמי. אני לא יכול לתאר מה אריאל עשה בשבילנו. הוא ידע בדיוק לפעול במינונים הכי מדויקים. מתי לצחוק, מתי להיות הכי רציני וזה חלחל לכל מי שהיא סביבנו – עוזרי המאמן שהכינו וידאו, מאמן כושר הכי טובים שיש, מתיחות אחרי משחקים, תוספי מזון שמשאירים אותנו פרשים. אתם לא מאמינים באיזה שעות משונות בלילה הפיזיוטרפיסט עבד עלינו כדי שנהיה פיט, או חזי המנהל. אין לי מילים".
כמה כואב הגוף אחרי שבוע כזה?
"לכולנו כאב, ויש כאלו שסחבו פציעות. לחנוכי היו עניינים בברך, לאביבי בעיות ברגל, לי היו כאבים של עומס, אבל כשכל הקהל הזה והאנרגיות מסביב, אתה לא מתייחס לכל הכאבים. זה משכך כאב הקהל הזה".
קח אותנו לרגע הזה באליפות שהבנת שהגביע נשאר בארץ, שאתם לוקחים את זה.
"ברבע הרביעי נגד ספרד, לא רגע אחד לפני. לא נתתי לעצמי לחשוב אחרת, כי זכרתי גם את הרגעים של הדאון".
אבדיה עם בית הלחמי. "DNA של נבחרת מתחיל במאמן. אך ורק באריאל בית הלחמי" // צילום: אלן שיבר
למשל?
"במשחק הראשון, בהפסד לסרביה. זה הכניס דאגה ולחץ, אבל ידענו לעשות התאמות וסוויץ' בראש. ראינו וידאו ויצאנו ממנו עם הבנה שאנחנו לא מפסידים פה יותר".
אבל גם באליפות הקודמת שלקחתם, הפסדתם משחק ראשון לגרמניה.
"נכון, וזה מדליק נורה אדומה. תראה את סרביה. זו אימפריה והם נפלו למשחקי דירוג. כאב לי לראות שהם עפו. הם מעצמה שהתפקשש להם משהו".
משפחה של ספורטאים
ברור שהוא לוקח את ההפסד שלהם ללב. אבא שלו, זופר, כדורסלן עבר מעולה בזכות עצמו (66 הופעות בנבחרת יוגוסלביה), נולד לפני 59 שנה בפרישטינה בירת קוסובו למשפחה חצי מוסלמית. הוא הגיע עם הכוכב האדום בלגרד לגמר גביע קוראץ', ושיחק במדי יוגוסלביה באליפות העולם 1982. הוא הגיע לפה ב־1990 ושיחק ברמת השרון, מכבי ראשל"צ והפועל ת"א, התחתן בשנית עם שרון ופינה מקום על הפרקט לילד. זה ילד זה?
מה אתה אוכל בבוקר כדי לתחזק את הגופה הזאת עם ה-2.05 מ' שלך?
"בבוקר? חביתה".
מכמה ביצים?
"שלוש ביצים אני חושב, סלט, מיץ תפוזים. משתדל לא לחם, אבל אם כן – אז שחור מלא, מוזלי".
אתה ילד בן 18. איך אתה עם מתוקים?
"פעם הייתי אוכל המון מתוקים, ממש אחרי כל ארוחה, אבל החלטתי לעשות שינוי, אולי לפעם בשבוע או שאני אוכל מתוקים בריאים כמו שוקולד מריר או לחם עם חמאה ודבש".
אבדיה עם מדר. "יש בינינו הערכה הדדית ענקית" // צילום: אלן שיבר
וכדי להבין את החומרים מהם עשויה הנבחרת הזאת, לא 'ישראלית' במובן הזה של לגנוב ניצחון, אלא כזאת שמסתכלת לשור בעיניים, והשור עושה אחורה פנה ונמלט, אנחנו שואלים את דני את השאלה הבאה.
אם אתם פוגשים את ספרד, זו שפגשתם בגמר, לעשרה משחקים – בכמה משחקים תנצחו?
"בעשרה משחקים? כנראה תשעה".
אבדיה לא קורץ ולא צוחק. הוא מסתכל עלינו בשיא הרצינות. "אנחנו נלחמים, טירוף בעיניים. כשאנחנו באים למשימה שלנו – קשה מאוד לעצור אותנו. זה סגנון המשחק הזה, הלב, רוח הלחימה. כל מי שעולה נותן כל מה שהוא יודע ויכול, ועוד קצת".
אבל עכשיו כשהכל נגמר, וראיתי פה את הגרמנים יוצאים לשדה התעופה, תספר לנו מה בכל זאת נקודת החולשה שלכם?
"אני חושב שהצבע שלנו פחות דומיננטי כי אין לנו שחקנים סופר גבוהים ואתלטים. אבל אנחנו יודעים לחפות על החולשות הטבעיות שלנו, כי אנחנו יודעים לעמוד ואיפה לעמוד, כי אנחנו חכמים, ואנחנו מקבלים כל מה שצריך".
אבא שלך הוא אחד שדואג יותר למעטפת סביבך, אבל פחות מעורב באימון שלך. הוא עומד למעלה בשורה האחרונה, בלי שייראו אותו כמעט. לא בדיוק יעקב בוזגלו. מה היה קורה לך כשחקן, אם הוא לא היה כדורסלן?
"לא יודע להגיד לך מה היה קורה, אבל יש השפעה לזה שגדלתי במשפחה של ספורטאים. גם אמא שלי היתה אתלטית, רצה מרחקים של 800 מ' אני חושב. אבא מעורב ומעניין אותו לקרוא את שפת הגוף שלי, ופחות מעורב בדברים האחרים. יש לי במכבי ת"א מערכת שמשקיעה בי מאוד. יש לי מאמן אישי, וליקו פרוביץ', שנמצא איתי כמעט 24/7, יש את הסוכנים שלי, המאמנים, כל המעטפת".
יש דבר כזה גנטיקה סרבית?
"אני מגדיר את עצמי 99.9 אחוז ישראלי, אבל חלקיק אחוז סרבי. זה היצר התחרותי, ולפעמים הדבר המשוגע הזה שאני עושה אחרי סלים, המבט. יש משהו תחרותי מאוד אצל הסרבים, אולי אינסטינקטים, אבל אני ישראלי לכל דבר".
יצא לך להתאמן בסרביה?
"הייתי שם שבועיים בגיל 14. הספורטאים שם גדלים עם הרבה הבנה למקצוע שלהם".
מה שמביא אותנו לדבר על העתיד של כל אלו ששיחקו איתך. אתה תגיע גבוה מאוד בדראפט 2020, אתה מסומן בפנקסים, אבל מה יהיה עם החברים שלך? ישמרו עליהם פה בקניבליזם של השחקנים הזרים שמזיזים אותם לספסל במקרה הטוב?
"כל החברים שלי יילחמו וייתנו הכל. לכל אחד מהם יש את הזמן להתבשל, ואני בטוח שהשמיים הם הגבול עבורם. אני בטוח שהאליפות הזאת היא לא הטופ שלהם בחיים".
אבדיה עם אבא זופר. "אבא מעורב ומעניין אותו לקרוא את שפת הגוף שלי" // צילום: אלן שיבר
בוא נדבר על חוסן מנטלי. אתה מנהיג החבורה הזאת למרות שיש לך עוד שנתיים לתת בקטגוריית גיל הזאת. אתה רק בן 18 אז איך מתמודדים ממשחק למשחק? איך חוזרים אחרי כל ניצחון לקרקע בלי להתרסק?
"זה לחיות מיום ליום. אתה לא נותן להפסד להיכנס לך ללב, וגם לא נותן לניצחון להיכנס לראש. אחרי שאני קם למחרת, אני שוכח מה היה. אין הסחות דעת. נגמר".
"עשיתי המון ויתורים"
בעונה שעברה הממוצע שלך בליגה היה 10.3 דקות למשחק ו־3.2 נקודות. עכשיו אתה מגיע לעונה הקרובה אחרי האליפות הזאת כשהמעמד שלך אחר. גם אם במכבי ת"א יחשבו אחרת, הקהל ידרוש אותך. מכבי בטח תנפנף בך חזק כשהיא תבקש למכור מנויים. מה אתה צופה?
"אני לא צופה. נמשיך לעבוד קשה ונילחם על הדקות. אני לא מחשיב את האליפות הזאת כצ'ופר שתיתן לי מקדמה. אני אמשיך לעבוד קשה, ומה שמעניין אותי להסתכל על העונה הקודמת ועל העונה הקרובה – ולהגיד וואו עשיתי קפיצה".
עומר כספי כשהגיע למכבי, סגר בהסכם שלו דקות מינימום בכל משחק.
"אני פחות מאמין בהסכם על דקות משחק. אני רוצה להרוויח את הדקות שלי ביושר ולפי הכושר שלי".
פיני גרשון היה רוצה שתיסע השבוע עם נבחרת הנוער ותעזור לה לעלות לדרג א'.
"זו החלטה שאמורה להתקבל בקרוב. אני לא בטוח שאני יכול להיות בכל מקום, ואני גם צריך לנוח. צריך לבדוק את החסרונות והיתרונות בנסיעה כזאת".
השבוע הזה חשף את הכדורסלן הישראלי להמון בני נוער. מה אתה אומר לכאלה שמתייאשים מהאפשרות לתפוס מקום משמעותי בליגה, או לילד בן 10 שרואה אותך ורוצה להיות דני אבדיה?
"שחקנים בגילאים צעירים, 10, 14 או אפילו יותר מבוגרים, אסור להם להתייאש. דברים יכולים להשתנות בכל רגע נתון. גם אם הם לא רואים עתיד או סיכוי, ויש בעיות – דברים משתנים פתאום ויש הזדמנות. צריך לעבוד קשה וזה הכי חשוב. לא להפסיק".
דני אבדיה בפעולה מול נבחרת צרפת. "אני צריך עוד זמן להתפתח" // צילום: אלן שיבר
מה השיחה הכי מרגשת שקיבלת אחרי הזכייה?
"היו לי מעל 400-500 הודעות, ואני מצטער שאני לא יכול לענות לכולם. הכי רגיש? של החברה שלי, נעמה. היא בצבא והיתה בחלק מהמשחקים. היא הצליחה להגיע לגמר נגד ספרד, ובסוף המשחק חזרה לבסיס. הקדשתי לה את הניצחון".
יש מודל כמו של לוקה דונצ'יץ' שקיבל הזדמנות להנהיג את ריאל מדריד בגיל ממש צעיר. אם היית מקבל הצעה מריאל – זה מעניין אותך?
"דונצ'יץ' הוא מיוחד במינו. הוא התבגר מאוד מוקדם, ואני לא יכול להגיד שזה מצב טבעי. צריך זמן להתפתח, להשתפר. אני רק בן 18, ואני לא חייב להיות כבר טופ סופר-סטאר. תנו לי ליהנות מהקריירה כשאני עוד צעיר ולא הכל עלי".
כשאתה מסתכל על הילדות שלך, איך תסכם אותה?
"המון ויתורים. מסיבות, יציאות עם חברים, אירועים משפחתיים. צריך לקום בבוקר מוקדם".
מה זה מוקדם?
"שש בבוקר. אני מכין את עצמי לאימון".
וכשאתה מסתכל על עצמך במראה, ילד בן 18, עם כל הלחץ והציפיות, מה אתה עונה לזה שמסתכל עליך?
"אני אוהב לחץ וציפיות. זה לא קל, אבל זה נותן כוח".
