"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אזור אסון: ביקור במבוא מודיעים המפויחת

מתקני השעשועים של גן הילדים נותרו על תילם, אך הם חרוכים כמו הדשא והבתים • ואפילו ציוץ הציפורים נעלם • כך נראה ישוב שהיה ונשרף

,עודכן
מציאות מפויחת. מבוא מודיעים // צילום: יהונתן שאול

בסצנת הפתיחה של הסרט "שליחות קטלנית 2", עומדת שרה קונור אל מול גן משחקים בשעה שנופלת בסמוך פצצת אטום. ילדים מתנדנדים בנדנדות ומסתובבים בקרוסלה, ושנייה אחר כך אור מסנוור מעלים אותם,ומעלה באש את כל השאר. הנדנדה ממשיכה להתנדנד, הקרוסלה ממשיכה להסתובב אך את הילדים מחליפים להבות, ומקום הומה חיים נכבש באחת על ידי שממה.

כך הרגיש להסתובב בין הרחובות השוממים של מבוא מודיעים, מה שהיה פעם ישוב שוקק חיים. ממדשאות ירוקות עלו אדים עשנים, עדות אילמת למהשהתחולל שם זמן קצר לפני. קוביות צבעוניות גילו שאחד המבנים המפויחים היה גן ילדים, וממש כמו בסרט - המתקנים נותרו שלמים, ניצבים דוממים על מרבד של פיח שחור. והפיח הזה בכל מקום, שורף את הריאות, מעקצץ את העור. מה שניתן לחוש יותר מכל הוא את הדממה: למרות שהישוב במרכזו של יער, לא ניתן היה לשמוע ציוץ ציפור אחת.

יללת חתול חתכה את השקט וגילתה ניצול על ארבע שחזר אל פתח ביתו. מהדלת לא נותר דבר, אפילו הקירות עצמם התבקעו מהחום האדיר שאחז בהם, והדבר הזה חזר על עצמו כמה פעמים בסיור הקצר שערכתי שם. בעלי חיים שברחו מאימת הלהבות, חזרו אל החורבן.

צילום: יהונתן שאול

צילום: יהונתן שאול

עמודי תאורה מברזל יצוק התעקמו כאילו היו עשויים פלסטלינה, ובניהם פגשתי בקבוצת רוכבי אופניים שמגיעים בכל שבת לתור את שבילי יער בן שמן. אילן נדל מקיבוץ עינת, הסביר כי הוא מכיר כל שטח וכל "סינגל" באזור וליבו נקרע. "אתה מבין שהגעתלאזור מוכה אסון. פשוט חורבן וזה כואב. זה מעלה זיכרונות שרצינו לשכוח מהשריפה בכרמל. אתה מנסה להתנחם בכך שעכשיו הכל שם פורח, אבל גם יודע שמה שהיה לא יחזור. זה יהיה אחרת".

יוסי איצקוביץ מראשון לציון מסביר כי היה חשוב לו לבוא ולראות את המראות בעצמו. "כמו כולם ראיתי את התמונות בחדשות, אך היה חשוב לי לראות ולחוש את העוצמה של המקרה בעצמי, ואין כמו מראה עיניים. התמונה בבית סיפקה אולי 20% ממה שקרה פה. כשאתה מתהלך ברחובות השוממים, מריח את הפיח השרוף, מרגיש את הדממה - זה נותן לך תחושה של סוף העולם. חיים של אנשים נמחקו ביממה אחת. אני המום".

לא הרחק משם, בין שלדי רכבים מפויחים, פגשנו את רמי קורן, צלם חובב מחולון שהגיע חמוש במצלמה להנציח את הרגע. "זה אסון גדול ועצוב. היה חשוב לי להגיע ולצלם על מנת להעביר את התחושות. בכל שבת אני יוצא לצלם, ובלתי היה אפשרי להתעלם ממה שקרה כאן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר