"ג'ון וויק 3": אקשן טוב שעטוף בהמון קשקשת

עפתי על "ג'ון וויק", וגם את "ג'ון וויק 2" חיבבתי מאוד, אבל את "ג'ון וויק 3" - הפרק השלישי והמושקע מכולם בעלילותיו של הרוצח השכיר האגדי שמגולם בידי קיאנו ריבס - אהבתי פחות.

•"משחקי הכס" 8, פרק 6: סוף לסיקור

•לסיום: עוד פאשלה ב"משחקי הכס"

•"משחקי הכס": צחוקים מאחורי הקלעים

בניגוד לסרט המקורי, שהיה מופת של אקשן מינימליסטי ומסוגנן, ולסרט ההמשך, שהרחיב את היריעה באופן מגוחך וחינני, החלק השלישי דורך במקום. הוא אמנם ארוך יותר ומלא בכוכבי משנה כמו אנג'ליקה יוסטון והאלי ברי. אבל הוא חוזר על עצמו, יש בו שפע של שומן, ואחרי בערך שעה מצאתי את עצמי שואל "כמה אפשר?".

כמה אפשר לקשקש ברצינות תהומית על אודות החוקים הנוקשים והמטופשים של אגודת המתנקשים הסודית שג'ון וויק חבר בה? כמה אפשר לצפות באנשים חסרי פנים שנורים בראש מטווח קצר בטרם חווים קהות חושים מוחלטת? וכמה אפשר ליהנות מסרט שבו יודעים מראש ששום דבר לא יקרה לגיבור, ולא משנה כמה אימתניים ומרשימים היריבים הרצחניים שניצבים מולו?

•הפרובוקציה הגיעה מאורחת הכבוד: מדונה אכזבה את ישראל

•בלעדי: תיעוד מביך של מדונה בחזרה לגמר האירוויזיון

•אירוויזיון 2019: כך התרשמו מאיתנו בעולם

•מתי נפסיק להתעסק במשקל של נטע?

בשני הסרטים הראשונים בסדרה הייתה סיבה לכך שג'ון וויק עושה את מה שהוא עושה. הרגו לו את הכלב וגנבו לו את האוטו. הוא היה שבור מהמוות של אשתו. בפרק הראשון, הוא היה צריך להוציא את העצבים שלו על העולם איכשהו. בפרק השני, גררו אותו חזרה לעולם שממנו ניסה לברוח, ולא הייתה לו ברירה. אבל עכשיו? עכשיו הוא פשוט ממשיך והורג אנשים על אוטומט. למה? בעיקר מפני שהסרט הקודם עשה מלא כסף, וצריך להכות בברזל בעודו חם.

כצפוי, סצנות האקשן סופר־מרשימות, וחלקן אפילו מדהימות ממש. אבל גם יש בהן משהו סטרילי ורפטטיבי וכן, גם מתיש. כתוצאה מכך, בזמן הצפייה הרגשתי לא פעם שאני מסתכל על מישהו ממש מוכשר משחק במשחק וידיאו. התפעלתי והתרשמתי, אבל מתישהו הבנתי את הרעיון והפכתי אדיש, ומלבד כמה רגעים ששברו את השגרה, בעיקר חיכיתי שהמישהו הזה ייפסל, כדי שאני אקבל את הצ'אנס שלי להרוג כמה רעים. מיותר לציין שהצ'אנס הזה לא הגיע.

בתוך כך, "ג'ון וויק 3" הוא סרט עם יותר מדי סצנות "filler" - רוצה לומר, יש בו יותר מדי סצנות טרחניות שבהן אנשים שאינם ג'ון וויק מדברים ביניהם על דברים מטופשים ולא מעניינים. מי שאחראי/ת לרוב החפירות היא/הוא אסיה קייט דילון (האישיות הא־מגדרית מסדרת הטלוויזיה "מיליארדים"), שמגלמת נציגה בכירה של אגודת המתנקשים הסודית. נוכחותה חמורת הסבר בסרט אינה מוסיפה דבר מלבד פיהוקים.

לעומת זאת, מי שדווקא כן מוסיפים הם מארק דקאסקוס ("פרימן"), בתור המחסל הראשי שדולק בעקבות וויק, ואיאן רוהיאן ו־ססף אריף ראהמן (שניהם מ"הפשיטה 2"), בתור שתי נינג'ות שהולכות מכות עם וויק בתוך חלל מעוצב שעשוי כולו מזכוכית. חבל שלא השתמשו בהם יותר.

כאמור, יש כאן שפע של רגעי אקשן מצוינים, שבין השאר כוללים סכינים, סוסים, אופנועים, כלבים חובבי אשכים וספר עב־כרס. אבל הרגעים האלה מוקפים ביותר מדי קשקשת, וזו מייצרת עלילה דבילית ונטולת גרעין רגשי. המינימליזם האקזיסטנציאליסטי של הסרט המקורי - שכה הלם את פרסונת המסך הקודרת והמהורהרת של קיאנו ריבס, ושבוודאי סייע לכך שוויק הפך לאייקון אקשן כה משמעותי - פינה את מקומו למקסימליזם קפיטליסטי, מהזן שמניב סדרות טלוויזיה, ספין־אופים וסרטי המשך נוספים. וכך, חמש שנים בלבד אחרי הסרט הראשון - שהיה אחד מסרטי האקשן הטובים של העשור - הפכה סדרת ג'ון וויק לגלגול מעט מבאס של "מהיר ועצבני".

ציון: 6

"ג'ון וויק 3", ארה"ב 2019

•למרות ההפסד: ישראל כבר ניצחה בתחרות האירוויזיון

•מרימי: "לא יכולתי שלא להרגיש את האנרגיה המדהימה"

•רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם