קרח זורם לו בוורידים

ג'ואל אמביד ידע להגיד ששחקני ברוקלין נטס מקניטים אותו כי הם לא מסוגלים לנצח את פילדלפיה שלו, ולכן הם מנסים להוציא אותו מהמשחק. אבל כמה שהוא ניסה להיות "קול" לגבי זה, לכולם היה ברור ששחקני הנטס באמת מסוגלים להציק לו. זה התבטא בכך שצחק במסיבת עיתונאים כשהוא ניסה - וכשל - להתנצל על מרפק שהכניס לראשו של ג'ארט אלן, או כשדאג לניצוץ שהוביל לדחיפות במשחק 5. בקיצור, הוא לא היה דמיאן לילארד.

כבר שנים שהרכז של פורטלנד הוא אחד השחקנים הכי טובים באן.בי.אי. אבל נדמה שרק עכשיו, אחרי שהביס את אוקלהומה סיטי ת'אנדר של ראסל ווסטברוק ופול ג'ורג' בחמישה משחקים, הוא סוף־סוף מקבל את ההתייחסות, הכבוד וההערכה שלהם הוא ראוי. וזה מתחיל קודם כל בכך שהוא פשוט רוצח בן ז*** קר רוח.

בסלנג אמריקני של צעירים קוראים לזה BDE. אם אתם רוצים לדעת מה משמעות שלוש האותיות האלו כדאי שתבדקו בגוגל. לא בטוח שאלה מילים נאותות לעיתון הכי נקרא בישראל. אבל הכוונה היא שלילארד מתהלך בעולם כמו מי שבטוח בעצמו בצורה הכי ברורה ואיתנה שיש, רק בלי להשוויץ בזה. בלי להחצין את זה. הוא לא צריך לעשות זאת, זה פשוט מוקרן ממנו. אוף, כמה מילים כדי לנסות ולהסביר מה זה BDE. פשוט גגלו.

והוא כזה, למרות ששנתיים ברציפות - 2016 ו־2017 - לא נבחר לאולסטאר בזמן שהיה שחקן של 26 נקודות למשחק בקבוצה ששמרה על מאזן חיובי, חרף עזיבת שותפו לכוכבות למרכוס אולדרידג', והצליחה לשרוד את הפרידה מבלי לאבד את מקומה בפלייאוף למרות העובדה שהיא במערב הקשוח. מבחינה סטטיסטית, מדובר בהתעלמות הכי בוטה אי־פעם בבחירות לאולסטאר שנה אחר שנה, אבל הוא לא נתן לזה לפגוע ברמת הביטחון שלו.

ראסל מי?

אפילו סוויפ מביך מאוד שחטפו בסיבוב הראשון בעונה שעברה מניו אורלינס לא שינה את מה שלילארד רואה כשהוא מסתכל במראה: אחד מעשרת השחקנים הכי טובים על הפלנטה. ועכשיו הוא כבר ממש לא היחיד שרואה זאת ככה, אחרי שבלי להיגרר לטראש־טוק של ראסל ווסטברוק - שהוא בדיוק ההפך מ־BDE - הוא פשוט בא לסדרה, ניצח ושלח את הת'אנדר הביתה מוקדם בהרבה מהצפוי.

לילארד, שאכן נבחר לאולסטאר בשנתיים האחרונות, הספיק לייצר שותפות חדשה עם סי.ג'יי מקולום בקו האחורי, ולא מטורף לטעון שהם לא בהרבה פחות טובים מה"ספלאש בראדרס" - סטף קרי וקליי תומפסון - של גולדן סטייט. מול אוקלהומה סיטי הם קלעו 43 מ־92 לשלוש (ב־5 משחקים!), והמשיכו לחצי הגמר המערב אחרי עונה של 53 ניצחונות. כמה עיתונאים כבר הודו שלילארד ראוי להיכנס בפעם השנייה ברציפות לחמישיית העונה.

אבל אחרי שהמטיר 50 נקודות ושלשת ניצחון (115:118) מ־11 מטר שנעלה את הסדרה (1:4) בצורה הכי קרת רוח שיש, לילארד נופף לשלום לווסטברוק ונשאר בפנים חתומות כשכל הקבוצה קפצה עליו כדי לחגוג את הניצחון המרשים והמתוק - מותר לחשוב שבחירות כאלה ואחרות על ידי עיתונאים הן לא בדיוק מה שמשנה לו. דיים מעוניין בניצחונות על הפרקט. תמיד היה. תמיד יהיה. ראו הוזהרתם, כל השאר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות