תאריך הגמר: 9 במאי 1992
העיר המארחת: מאלמה, שוודיה
מספר המדינות המשתתפות: 23
הנציג הישראלי: דפנה דקל
"זה רק ספורט", מקום 6
מקום ראשון: אירלנד
לינדה מרטין, "Why Me?"
אחת השערוריות הגדולות בתולדות ישראל באירוויזיון נקשרה לקדם אירוויזיון 1992. כידוע, המתחרה המובילה ענת עצמון עתרה לבית המשפט במטרה לפסול את שירה של דפנה דקל, שלבסוף רק נאלצה לקצר את "זה רק ספורט" ב-17 שניות. אבל היתה זו רק משוכה אחת בדרך המפותלת לשוודיה.
"הסיפור מתחיל עוד קודם", נזכרת דקל. "באותה שנה בכלל לא תכננתי להשתתף ב'קדם'. רציתי להשתתף שנה קודם לכן, ביקשתי מאוד שיר שיישמע תחרותי, ספורטיבי, וקיבלתי את 'זה רק ספורט'. שלחנו אותו לועדת השירים והוא לא התקבל. ב-1992 לא הייתי בארץ, האמרגן שלי שלמה צח שלח אותו שוב לוועדה והפעם השיר התקבל. הוא התקשר אלי ולא כל כך שמחתי על ההפתעה הזו, כי הייתי באמצע עבודה על הצגה ל'תיאטרונטו' וכבר היה לי תאריך לחתונה, שנאלצתי לדחות אותה".
דחית את החתונה בגלל האירוויזיון?
"ברור. דחינו והתחתנתי שנה אחר כך. לפני ה'קדם', שלמה הרגיע אותי שאין סיכוי שאני אזכה, אבל כדאי להשתתף בשביל החשיפה וכדי שהשיר ישרת אותי בהמשך הדרך. אז הסכמתי. ואז זכינו, ואז באמת לא יכולתי להתחתן במקביל לאירוויזיון. זה קצת ביאס אותי, אבל אחר כך כבר נהניתי והיום אני שמחה על כל מה שקרה ולא מצטערת על כלום. כמובן שרציתי לזכות באירוויזיון, אבל כמאמר השיר, 'גם אם הנערה לא תשחק אותי, היא לא תבכה, היא לא תכריז על יום מותה'. באתי לשם בשביל הספורט".
בואי נחזור לענת עצמון.
"זה כבר מזמן מאחורינו. מה שהיה היה. סלחתי לה לפני הרבה שנים".
בעיה גדולה נוספת התגלעה בזמן ההכנות לאירוע עצמו. "היתה חזרה אחת שנפלה על יום הזיכרון ואני לא הסכמתי להשתתף בה בשום פנים ואופן", אומרת דקל. "זה פגע בסדר של המארגנים ויצר שם שערורייה גדולה, ניסו להפעיל עלי המון לחצים, אבל לא הסכמתי בשום אופן. עד שפינלנד הסכימו להתחלף איתנו ביום של החזרה".
היית מרוצה מהמקום השישי?
"מאוד. מקום מכובד. הרגשתי שלא ביזיתי את המדינה. קיבלתי שם תגובות חזקות. היתה גם פוליטיקה מאחורי הקלעים, דילים ועסקאות שחברי המשלחת ראו שקרו שם. השיר משרת אותי עד היום, מושמע עד היום, ברדיו ובאירועים. הכותרת שלו עדיין מאוד רלוונטית בהמון תחומים".
אבל הדבר הכי טוב שלקחה דקל מהתחרות הוא לא הזכייה במקום השישי והמכובד, אלא זכייה במשהו סנטימנטלי בהרבה. "בזמן האירוויזיון חגגתי יום הולדת 26, ואהוד מנור ז"ל וקובי אשרת כתבו לי שיר, במיוחד עבורי. השיר נקרא 'ה-7 במאי' והם הפתיעו אותי איתו באחד הערבים שלפני התחרות. הם קראו לי לרדת ללובי של המלון, לא היה לי מושג מה מחכה לי. כל המשלחת הישראלית עמדה שם, ליד פסנתר כנף ענק שקוף. קובי ישב ליד הפסנתר, אהוד עמד לידו והם הקדישו לי את השיר. קובי שר לי אותו. מאוד התרגשתי. אני לא מכירה הרבה אנשים בארץ שקיבלו במתנה ליום הולדת שיר מקובי אשרת ואהוד מנור".
<< נלחמנו יחד
יומן מהמאה שעברה >>
• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים
• ישבור שיא: חשיפה פנומנלית לאירוויזיון
• אירוויזיון פוליטי: האם אירופה תנקום באנגליה?
• לגעת בתהילה: מחזמר שירי אירוויזיון בדרך
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו