"הערבים השתכנעו שאי אפשר לחסל את ישראל"

"אנחנו במדינות המפרץ נהנים בזכות הכסף הרב שלנו מחידושים. אצלכם יש חדשנות. עוד לא הצלחנו לזרוע אצלנו את זרעי החדשנות, שהם הדמוקרטיה, הליברליות והחופש". כך לא מהסס לומר לי ד"ר עבד אל־חמיד אל־אנצארי, אחד הקולות הליברליים הצלולים והברורים ביותר בעולם הערבי. בעבר הוא כיהן כדיקן הפקולטה לחוק האסלאמי באוניברסיטת קטאר, ולא היסס להביע ביקורת נוקבת על השימוש בטרור ובאלימות בשם האסלאם. כיום הוא כותב ספרים ומאמרי פרשנות על מצבו של העולם הערבי והמזרח התיכון.

אנחנו נפגשים בליבה של בירת קטאר, דוחא, שתוססת בהכנות לקראת אירוח המונדיאל בנסיכות הנפט והגז העשירה בעוד שלוש שנים. זה יהיה המונדיאל הראשון שיתקיים במדינה ערבית. השגת אירוח האליפות עוררה ביקורת רבה. ארגוני זכויות אדם מוחים על הכבוד שניתן לקטאר, בעוד מאות אלפי עובדים זרים מנוצלים בה בתנאי עבדות.

סעודיה ובעלות בריתה מטילות על קטאר זה כשנה וחצי מצור יבשתי, ימי ואווירי - בגלל קשריה הטובים עם איראן ותמיכתה הגלויה בגורמי אופוזיציה במדינות ערב שונות ובארגוני טרור. למרות הכל, שמונת האצטדיונים שנבנים כדי לארח את האליפות כמעט מוכנים. 

 

ניצוצות של מחאה

אני שואל את ד"ר אל־אנצארי, האם העולם הערבי הפיק לקחים מתוצאותיו הדרמטיות של האביב הערבי? "מדובר היה בתנועת מחאה עממית, שסיבותיה היו רבות", הוא עונה, "אכזבת ההמונים היתה סיבה עיקרית לאביב הערבי. מנהיגי מהפכת הקצינים במצרים הבטיחו להמונים חופש, אחדות, שחרור פלשתין, חברה צודקת. דבר מאלה לא מומש במשך 50 שנה. אך הסיבה החשובה ביותר היתה סוגיית כבוד האדם. המהפכנים שהגיעו לשלטון מחקו את האופוזיציה, המתנגדים להם עונו בבתי הכלא. כבוד האדם הערבי חולל בכל המדינות הערביות החשובות. זה הניצוץ שהצית את פתיל המחאה. 

 

חופש להפגין. אל־אנצארי

 

"האחים המוסלמים ניסו להגיע לשלטון במצרים ובמדינות אחרות", ממשיך אל־אנצארי, "כתנועת אופוזיציה מצליחה הם הצליחו לגייס את ההמונים. אבל לא היתה להם תוכנית פוליטית־לאומית לבנייה ולצמיחה. 'האחים' רצו להילחם בחילוניות ולכפות את עצמם על המדינה ועל החברה. זה הוליך לכישלון, ולכישלון האביב הערבי. המצב כעת נעשה קשה יותר מזה ששרר לפני תחילת 'האביב', כפי שרואים בסוריה, בלוב, בעיראק ובתימן. מי יעז לחשוב היום על מרידה נגד המשטרים הקיימים, לאחר שראה את התוצאות הטרגיות הללו? רק מיעוט קטן ביותר.

"המשטרים, מצידם, למדו לקח, במידה מסוימת. בסעודיה התרחשו שינויים גדולים ומשמעותיים - פוליטיים, חברתיים ודתיים. במדינות המפרץ החלה פתיחות פוליטית, חברתית וכלכלית. ניתן לראות מתינות רבה יותר בכל הקשור לחופש הביטוי. בקטאר חופש הביטוי מתאפשר באמצעות רשתות חברתיות פתוחות.

"אנשים באזור המפרץ מרגישים חופשיים יותר להביע את דעותיהם ולבקר שחיתות. לא שומעים על עינויים בבתי הכלא. אנשים מפגינים, כפי שרואים היום בסודאן ובאלג'יריה. בעבר היה מגיבים על הפגנות כאלו בתקיפות. היום המשטרים נזהרים. לזירה הבינלאומית יש השפעה גדולה יותר על הנעשה במדינות ערב. המשטרים נמצאים תחת בחינה פנימית וחיצונית".

 

"תומך בברית עם ארה"ב"

לדעתו של אל־אנצארי, עניין חשוב נוסף הוא שבכל התקופה הקשה הזו, ברוב מדינות ערב הסוניות לא היו ביטויי עוינות כלפי היהודים, למעט בקרב הזרמים הקיצוניים ביותר - הסלפים או החות'ים בתימן. "גם ביחס לישראל", הוא מדגיש, "כמדינה וכמדיניות, המשטרים הערביים מגלים היום גמישות רבה יותר לנורמליזציה ולשיתוף פעולה פוליטי וכלכלי עימה. בעיקר באזור המפרץ. רואים זאת גם בתקשורת. במישור העממי המצב שונה. ועדיין, אני רואה שעמי ערב נוטים היום לכיוון הפיוס עם ישראל - אם ישראל תתחייב לכבד את זכויות הפלשתינים, קרי הקמת מדינה על כל הקשור בכך".

קרי, מדינה עם צבא?

"יהיה צורך להגדיר את אופייה של המדינה הפלשתינית. בעבר מגע עם ישראל נחשב לבגידה. היום אין לכך התנגדות המונית. הערבים השתכנעו שישראל קיימת, שאי אפשר לחסל אותה בכוח ועדיף לשאת ולתת איתה. במשך 70 שנה הערבים ניסו את כל אמצעי האלימות נגד ישראל וראו שהיא רק מתעצמת, בעוד הם נחלשים.

"עניין נוסף: מדינות ערב מוציאות סכומי עתק על חימוש, על חשבון קידום החברות שלהן. לו היו משקיעים את מיליארדי הדולרים הללו בפיתוח, מצב החברות הערביות היה טוב יותר. מעבר לכך, הערבים גילו שהפלשתינים עצמם חלוקים ומסוכסכים בין הרשות לחמאס. אם בעלי הבעיה עצמם נלחמים זה בזה, לאחרים אין בעיה לחפש הצדקה לפיוס עם ישראל.

"גם איראן ממלאת תפקיד בהתפתחות הזו: הערבים הבינו שאיראן, כתוצאה ממעשיה בעולם הערבי, מהווה איום. איראן שולטת היום בארבע בירות ערביות - בגדד, דמשק, ביירות וצנעא. הערבים מבינים היום שסיסמת ההתנגדות לישראל שימשה את האיראנים לפעול לרעתם. כל מי שמעלה היום את הסיסמאות הללו - איראן, חיזבאללה, חמאס, ההמונים שצועקים 'מוות לישראל ולארה"ב' - עושה זאת לצרכיו בלבד. כל הסיסמאות נגד ישראל היו כלי פוליטי להשיג את השלטון".

איך אתה רואה את מדיניות ממשל טראמפ?

"אני מאלה שתומכים בברית חזקה עם ארה"ב, בלי קשר לזהות הנשיא האמריקני. קטאר היא מדינה קטנה, שזקוקה לברית עם מעצמה כארה"ב. ההחלטה על הנסיגה מסוריה היא עניין אמריקני. מדיניות טראמפ נובעת מרצון לממש את ההבטחה שלו לבוחרים - להחזיר את החיילים האמריקניים הביתה. טראמפ מייצג מדיניות אחרת. היום טראמפ לא מוכן לשלם בקורבנות אמריקנים או בכסף, כדי לפתור בעיות של אחרים. במזרח התיכון ערבים מכל הזרמים הפוליטיים תקפו את ארה"ב על מעורבותה להפלת משטרים. זו היתה אחת הסיבות לשנאה נגד ארה"ב, ששיאה בא לידי ביטוי בפיגועי 11 בספטמבר. אלו בעיות ערביות שעל הערבים עצמם לפתור".

ומה יעלה בגורל עסקת המאה ואיראן?

"יש ידיעות סותרות לגבי תוכנה. אני משוכנע שהמשטרים הערביים לא יסכימו לפתרון שלא ירצה את הרשות הפלשתינית. עם זאת, הגישה האמריקנית הנוכחית היא: אנחנו עוזרים רק למי שעוזר לעצמו.

"המשטר האיראני לא בסכנה. אני לא חושב שתהיה מהפכה, אך ייתכנו שינויים במשטר. איראן תחויב לשנות את מדיניות החוץ ולהפסיק הזרמת כספים לסוכנים במדינות אחרות. יהיה להם גם פחות כסף למרוץ החימוש ולתוכניות הגרעין, אם הם רוצים לשמור על השלטון. אם מדיניות המצור האמריקנית תימשך, המשטר האיראני ישתכנע שהצמיחה הכלכלית חשובה יותר מיצוא המהפכה ושפיכת כספים בחו"ל. אבל זה יצריך עוד זמן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו