הטרנד של החוף המזרחי: על ההצלחה של מילווקי

1.נדמה שחובבי האן.בי.אי הנייטרלים, נטולי הזהות שהולכים אחרי טרנדים ומחפשים קבוצה מנצחת שמחכה לאימוץ, ישמחו להחזיק אצבעות העונה למילווקי באקס, יאניס אנטטוקומפו והצוות המסייע שעוזר לו בדרכו להיכל התהילה.

כי בזמן שגולדן סטייט מתחילה להרקיב מבפנים, לברון ג'יימס מתגלה שוב כמשיח שקר שימכור את חבריו לקבוצה ומאמנו בהזדמנות הראשונה, יוסטון גורמת לעיוורון זמני עם משחק ההתקפה החד־גוני שלה בראשות ג'יימס הארדן ובוסטון מתנהלת בברדק שרק גנרלים ישראלים כושלים שהופכים לפוליטיקאים יכולים להתחרות בו - מילווקי מציגה כימיה, היררכיה והתאגדות בריאה סביב מנהיג. והכי חשוב: אג׳נדה ברורה – תנו את הכדור ליאניס, תרווחו את המשחק ותהיו מוכנים לקבל ממנו מסירה ולהרים שלשה.

אין מהפשטות ההתקפית הזו להוריד מחשיבותם של חבריו לקבוצה: קריס מידלטון וברוק לופז הם שניים שכל אחד ירצה ללכת איתם לקרב, וניקולה מירוטיץ׳ הוא חלומם של ילדים שרוצים להיות סטרץ׳ 4. ובינתיים זה מוביל לכך שיש שישה שחקנים בסגל שמרוויחים מהריווח שיאניס יוצר וקולעים בספרות כפולות, הוא עצמו מוביל את הקבוצה בנקודות (27.5 למשחק), ריבאונדים (12.7) ואסיסטים (6.0), והקבוצה נמצאת במקום הראשון במזרח ועם המאזן הטוב בליגה.

הגרוע מכל? הציפיות בשמיים! ממילווקי הנוכחית מצפים למינימום גמר אן.בי.אי (ואם המאזן יישאר כך גם יהיה לה יתרון ביתיות לכל אורך הדרך) אם לא למעלה מכך.

זו נראית כמו התפתחות טבעית למועדון מאז הגעתו של אנטטוקומפו, יחד עם הניסיון שצברו בפלייאוף, הטריידים שחיזקו את הקבוצה והדומיננטיות ההתקפית האבסולוטית שהוא מצליח לייצר. ושוב, קצת עזרה מההתפרקות של בוסטון עמוסת האגו והציפיות לא תזיק, כמו גם חוסר הבשלות של פילדלפיה והלוזריות של טורונטו. הציפייה הזו לתואר, לפחות על פי הדומיננטיות של העונה הסדירה, נראית ריאלית, עד כמה שזה ריאלי לעבור את נערי הזהב המחוברים מסן פרנסיסקו.

2.חלק משמעותי מההצלחה הזו היא העבודה של צוות המאמנים בראשות מייק בודנהולצר, שעבד בצורה יסודית והצליח לשפר את הקליעה מבחוץ של אנטטוקומפו, ולהגדיל לו את הטווח. אזור הצבע של קבוצות הליגה עבור הגריק פריק הוא מה שהטלפון של בני גנץ עבור האיראנים, חדיר ושקוף, מה שהוביל להנחת יסוד הגנתית של היריבות שיש לתת לו את הקליעה מבחוץ.

ברגע שאנטטוקומפו החל להוסיף לארסנל שלו את הנשק המודרני וההכרחי שכל שחקן תאב חיים חייב שיהיה לו, הקליעה לשלוש, הדינמיקה ההגנתית סביבו וסביב חבריו לקבוצה השתנתה מאוד.

עם אישור ירי חופשי מצוות האימון ואחוז עונתי לא מרשים אבל משתפר של 24.9 אחוז משלוש, הגיע חודש פברואר בו קלע 40 אחוז מהטווח הזה, והחל צועד בביטחה אל עבר השלב במשחק הווידאו של חייו המקצועיים בו ייבחר לאמ.וי.פי של העונה הסדירה ויוכלו להגדיר אותו כ"בלתי עציר בהתקפה". הרגע הזה לא רחוק. השאלה שנותרה פתוחה היא אם תואר קבוצתי למילווקי יגיע יחד עם התואר האישי.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות