"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"עץ תאנה": יצירה אישית, כואבת וחסרת פשרות

סרט הביכורים של עלמוורק דוידיאן צולם באתיופיה, מתרחש כולו באמהרית והוא סרט שאפתני ונוקב שישאיר אתכם בהלם

,עודכן
צילום: דניאל מילר // מתוך "עץ תאנה"

"עץ תאנה", סרט הביכורים של התסריטאית־במאית עלמוורק דוידיאן, אמנם אינו הסרט הישראלי הראשון שעוסק בקהילה האתיופית (בין השאר קדמו לו "עלים אדומים" של בזי גטה ו"ליידי טיטי" של אסתי עלמו וקסלר), אך אין ספק שהוא השאפתני והנוקב שבהם. באופן מרשים, דוידיאן מגישה כאן יצירה אישית, כואבת וחסרת פשרות שצולמה באתיופיה, שנעזרת בשירותיהם של שחקנים לא מקצועיים ושמתרחשת כולה בשפה האמהרית. התוצאה אולי אינה מושלמת, אך גם כך, היא לא תתקשה להותיר אתכם בסוג של הלם.

• מי אמרה את זה: מירי רגב או רותם סלע?

• גל גדות מציגה: גירל פאואר במיטבו

• הגרסה הישראלית ל"הכלה מאיסטנבול"

העלילה מתרחשת ב־1989 בשיאה של מלחמת האזרחים הארוכה והמדממת שפקדה את אתיופיה. במרכזה ניצבת מינה (בית לחם אסמאמאווה), נערה בת 16 שחיה בכפר מבודד בפאתי אדיס אבבה עם סבתה ואחיה הגידם.

אמה של מינה כבר עלתה לישראל, ובקרוב, כך מבטיחים לה, גם יגיע תורה. אך למרות סכנת החיים הממשית שמרחפת מעל לראשה ומעל לראשי משפחתה, מינה אינה ששה לעזוב. בעיקר מפני שהיא חרדה לגורלו של אלי (יוהנס מוסה), חבר ילדותה האהוב (והלא יהודי) שמסתתר ביער מפני מגייסי הצבא. האם תצליח מינה להשיג כרטיס טיסה גם עבורו?

סרטה של דוידיאן מיטיב לאזן בין סצנות כאוטיות ומרובות משתתפים לבין סצנות רגועות ואינטימיות יותר, אך אין בו טיפת סנטימנטליות ואין בו טיפת נחמה. מצב המלחמה ששורר בסביבתה של מינה מועבר בצורה מלחיצה ואפקטיבית, והתחושה שמתקבלת היא שבכל רגע נתון הזוועה עשויה להגיח מעבר לפינה. "החיים כאן הם גיהינום", אומרת מתישהו אחת הדמויות, ולצופים לא נותר אלא לתהות שמא מדובר באנדרסטייטמנט.

בתוך כך, הסצנות המשותפות של מינה ואלי, שמתרחשות במעמקי היער תחת עץ תאנה גדול, נעזרות בעבודת הצילום המרהיבה של דניאל מילר (זוכה פרס אופיר), וזו משרה על האירועים אווירה פיוטית ועדינה שלא היתה מביישת את טרנס מאליק.

הדבר היחיד שבכל זאת קצת חסר ב"עץ תאנה" הוא תנופה דרמטית. לסיפור עצמו אולי יש את כל הרכיבים הדרושים כדי להותיר אותנו על קצה הכיסא, אך האופן המהורהר והיחסית איטי שבו דוידיאן מקדמת אותו - מקשה על בניית מומנטום ומקנה ליצירה מבנה אפיזודי, שבו לא כל החלקים דבוקים זה לזה עד הסוף. למרבה המזל, יש כאן כמה וכמה סצנות מצוינות שמחפות על כך, ועד שתגיע סצנת הסיום (המפתיעה בעוצמתה) כבר בוודאי תשכחו שהיו לכם טענות כלשהן. זה מה שקרה לי, בכל אופן.

"עץ תאנה", ישראל 2018

ציון: 8

• הצופים זועמים: עדי לאון עבר את הגבול

• יעל אבקסיס: "הימנים לא מייצגים בעיניי אנושיות"

• תמונות עירום של עדן פינס הופצו ברשת

• בעקבות הביקורת: אוהד שרגאי משיב אש

• העצמה נשית: איב אנד ליר משנים סגנון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר