"פלייאוף עליון עבור הפועל חדרה זה כמו האליפות של עירוני ק"ש, זה לא ייאמן". כך, כשהוא עדיין לא מעכל את גודל ההישג, פתח הקשר מנשה זלקה את דבריו בראיון מיוחד ל"ישראל היום" אחרי הכניסה המדהימה של קבוצתו לשישייה הראשונה בליגת העל.
אתמול, אחרי החגיגות ("חזרנו במונית"), הוא הספיק להתאמן, לארוז תיק, והבוקר הוא כבר יוצא לשירות מילואים ביחידה מובחרת בצנחנים, שם שירת כלוחם.
תנסה לתאר מה עובר עליכם העונה.
"הלכנו נגד כל הסיכויים, עם התקציב הכי נמוך אי פעם בליגת העל. הספידו אותנו ולא האמינו בנו. עשינו את זה עם שחקנים צעירים שמשחקים פה מאז שהיינו בליגה א'. בחגים כבר הורידו אותנו ליגה, ואנחנו שמחים להוכיח לכולם שהם טעו ושהגענו לפלייאוף העליון בזכות. הגיע לנו כי לא ירדנו משם כל העונה".
כשנתניה השוותה ל־2:2, חששתם שזה יברח לכם?
"היה טירוף. כל רגע אוהד אחר צעק משהו, ואתה לא כל כך מבין מה קורה סביבך - עד שזה נגמר. שמע סיפור: היו"ר אורן גולן אמר לי באחת הפגישות שלנו בתחילת העונה: 'להישאר בליגה במחזור האחרון? אני קונה את זה מעכשיו'. לפני המשחק נגד נתניה דיברתי איתו ונזכרנו בשיחה הזאת. הוא אמר לי: 'זה המשחק שיקבע אם נרד ליגה או לא, ככה נתייחס לזה'. והנה - עשינו את זה".
מה החלק של ניסו אביטן בהצלחה של חדרה?
"עזוב רגע את ניסו המאמן. בשבילנו הוא דמות של אבא, שכיף לדבר איתו על הכל, לא רק על כדורגל. התייעצתי איתו על התואר הראשון שלי, כי אני לומד עכשיו מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים. הוא יותר הצד שמלטף מאשר מכה. שחקנים משחקים בשבילו".
זלקה (29) גאה בדרך המדהימה שהוא עובר עם חדרה, אבל כפי שמבינים מדבריו ומסיפור חייו, לא מדובר בכדורגלן רגיל. הרבה לפני הלימודים באוניברסיטה והשירות הקרבי שעליו הוא לא מוותר (אפילו לחגיגות הוא עלה עם חולצה של צוות פחימה), בגיל 8, הוא החל לשחק בהפועל חדרה. לאחר מכן עבר לקבוצות כמו גבעת אולגה ומכבי צור שלום בליגה א', עד שחזר לקבוצת נעוריו וטיפס איתה עד לליגה הבכירה. היום הוא משמש קפטן שני לבן עדתו האתיופית, יעקב אבבה. הקפטן השלישי אגב, הוא אליאס זאנה, עוד בן העדה שגדל במועדון.
חוגג עם חולצת היחידה הקרבית שלו. זלקה (מימין) והחבר'ה // צילום: אלן שיבר
"אני מקווה שאני מודל לחיקוי בקרב ילדי העדה", הוא אומר, "הוכחתי שאפשר לבוא מלמטה ולהצליח. לא במקרה אני מרצה בבתי ספר לבני נוער ומדבר הרבה עם הקהילה שלנו. מדובר בקהילה מעוטת אמצעים. יש ילדים יותר מופנמים או שבירים מהשאר. אני מנסה להסביר להם כמה חשוב ללמוד, להתמיד ולא להיות מקופח - אלא להפך. אם לא תעבוד קשה - לא תצליח בלימודים, בעבודה או בחיים".
אתה נותן תקווה גם לחבר'ה שמשחקים היום בליגה א'.
"אגיד משהו בשיא הרצינות: בליגה א' יש שחקנים שעם מעט מזל וקבלת החלטות נכונה יכולים לשחק בליגת העל. תראה את מתן בלטקסה, דודי טוויטו ואחרים. יש הרבה כאלה, אני שמח שלי היה את המזל הזה".
יש לך מילואים על הראש. תהיה בסגל למשחק הראשון בפלייאוף?
"בימי שלישי ורביעי יש לנו חופש, אז אפספס רק אימון אחד. נראה מה ניסו יחליט. אין לנו ארץ אחרת, כך שכל אחד חייב לתרום למדינה. אני עושה את זה בגאווה גדולה. לפעמים הצבא גודע חלומות של שחקני כדורגל להפוך למקצוענים. לי זה גדע זמנית, אבל כוח רצון, התמדה והקבוצה שבה גדלתי גרמו לזה לקרות. עד לפני שבע שנים עשיתי מארבים בעזה, תראה איפה אני היום, בפלייאוף העליון".
יש עוד מה לאחל לכם בעונה הזאת?
"בריאות, ושבעזרת השם נלחץ את ידו של נשיא המדינה ונניף גביע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו