הכדורגל נפל על הראש. אם מישהו היה שולח במכונת זמן אוהד כדורגל ישראלי מתחילת המילניום לליגת העל של דצמבר 2019, הוא היה חוזר עם צילום של הטבלה ומדווח לשולחיו - היקום קרס לתוך עצמו וצריך להיערך בהתאם.
הפועל ת"א אחרונה, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה מדגדגות את הקו האדום ממש מקרוב, ושי קונסטנטין, שאף אחד לא ממש הכיר עד לחודש ספטמבר, הוא ממצטייני המחזור ה־14 עם שער ובישול.
הכדורגל הישראלי נפל על הראש, אימפריות קורסות שבוע אחרי שבוע, אבל עושה רושם שהקריסה הגדולה ביותר היא של מכבי חיפה.
מעבר לצניחה המהירה לתחתית, מה שצריך להדאיג את שחר זו הכמות העצומה של האוהדים שהחליטו אחרי השער של דור פרץ שנמאס להם ודי, ובדקה ה־47 מיהרו לאוטו כדי להימנע מהבושה, מהפקקים, ולהיות מוכנים בזמן למשדר המיוחד של רדיו חיפה.
גם השלטים הולכים ומתרבים, וכך גם הקולות של אוהדים, ולאו דווקא מהגוש הפנאטי, אלא יותר מהכיוונים השפויים, שמבחינתם הגיע הזמן של המועדון לעבור לידיים חדשות.
בסופו של דבר זה יקום וייפול על היכולת של יעקב שחר לשחרר. מכבי חיפה היא אחד משלושה מועדונים בארץ שקל מאוד למכור. בסיס האוהדים עצום, האצטדיון גדול ומייצר הכנסות ומחלקת הנוער, למרות שנה אחת פחות מוצלחת, עדיין מגדלת שחקנים ראויים.
ברגע ששחר יחליט שהגיעה השעה, הוא לא יתקשה למצוא רוכש. זו השאלה הכי גדולה - האם הוא יכול להגיע למסקנה שהגיעה השעה, אחרי קרוב לעשור שרוב רובו כישלון מהדהד, שהמועדון צריך לצאת לדרך חדשה, כשהוא ביציע, ממשיך לעודד, להתעצבן ולתמוך, בתור אוהד נטו?
כל שנה שעוברת רק מעמעמת את הזיכרון הקולקטיבי של האוהדים, שמתחילים כבר לשכוח את ליגת האלופות, גביע המחזיקות, פראליה, יעקובו, רוסו, עטר דופק פצצה לחיבורים של אובארוב וצהובים שחוזרים מחיפה עם הפנים בין הידיים.
מועדון קרב (תחתית). האחים ניסנוב נורא רוצים להיות אלי טביב. הם משתדלים להיות כמוהו בכל מה שקשור להתנהלות תקציבית שפויה ומאוזנת ולהימנעות מהרפתקאות סטייל חיים רמון, שהחזיר את שכטר וגילי ורמוט מגרמניה למרות ש"אין צ'קים, נגמר הצ'קים".
ההבדל היחיד בין הניסנובים לטביב הוא שהאחרון מבין כדורגל ויש לו טביעת עין ייחודית לשחקנים, ואילו הם, נאמר זאת בעדינות, לא ממש בכיוון. אין בסגל של הפועל מנהיג, אין איזה כישרון ייחודי ויוצא דופן, שום זר (אלה ששיחקו ואלה שסתם התאמנו במתחם חודורוב) לא השאיר חותם וללא שער עצמי היו להפועל חמישה שערי זכות בלבד.
דמארי. הפציעה שלו תנסה את המחשבה בהפועל ת"א? // צילום: אלן שיבר
זאת נקודת זינוק רעה מאוד לקראת המשך קרבות התחתית.
הפציעה של עומר דמארי שגמר את העונה יכולה דווקא לגרום לשינוי במחשבה ולהבנה שהאדומים חייבים חלוץ שיודע להכניס את החפץ העגול והערמומי הזה לתוך השער. ואם אפשר להפעיל את הביטוח, על אחת כמה וכמה.
חוץ מזה הפועל חייבת קשר גרזן לאמצע (איך לא החתימו את קלאודמיר בקיץ?), כי כרגע מרכז השדה שלהם מביך. לפני הכל המערכת שם צריכה להירגע, אחרת גם משחק גביע מול קטמון יהפוך למשימה קשה במיוחד.
המחזור הבא. הפועל ב"ש תצטרך לקבל ממש בקרוב החלטה אם להשאיר את ג'ון אוגו או לשחרר אותו. כמו במקרה של הבסטי שלו, טוני וואקמה, גם אוגו נכנס לשנה החמישית שבה המס המשולם עליו הוא מלא, כמו על כל שחקן ישראלי, מה שמעלה את העלות שלו למעסיק.
והמעסיק הזה הוציא הרבה מאוד כסף לקראת סוף חלון ההעברות בקיץ, ולאור הפער המשמעותי בצמרת וההבנה שהאליפות כנראה תנדוד צפונה, צריך לכלכל את עצמו בחוכמה ובקפידה כדי שהחבר'ה מהפייר פליי של אופ"א לא יגיעו לביקור פתע.
כך או אחרת, אוגו הוא השחקן הכי משמעותי בסגל של ב"ש. עוצמתי, אגרסיבי, מנהיג. כזה שכבר כבש פעמיים מול מכבי ת"א בנתניה, כולל במשחק האליפות לפני יותר משנה וחצי.
הקבוצה של ברק בכר תגיע לנתניה כשהמשימה המשנית שלה היא צמצום הפער מהמקום הראשון. המשימה העיקרית תהיה להילחם על הכבוד ולהיות רשומים על קריטריון שעדיין לא נראה העונה - להנחיל הפסד ליגה ראשון לנמסיס. ליכולת של אוגו, ובעיקר לשלוות הנפש שלו מול ההתגרות שתגיע מהיציעים הצהובים, תהיה השפעה מכרעת על התוצאה בסיום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו