"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איך פיטר ג'קסון חתום על סרט כזה?

במאי "שר הטבעות" אמנם לא ביים את הסרט "ערי טרף", אבל זה לגמרי הפרויקט שלו, על אף שקשה להאמין בשל התוצאה המאכזבת • ביקורת קולנוע

,עודכן
מתוך "ערי טרף"

"ערי טרף", ניו זילנד/ארה"ב 2018

האם "ערי טרף" הוא הסרט הגרוע ביותר ששמו של במאי "שר הטבעות" פיטר ג'קסון נכרך אליו? התשובה, למרבה הצער, היא כן.

ג'קסון אמנם לא ביים את "ערי טרף, הוא הסתפק בכתיבת התסריט ובהפקה, והעביר את מושכות הבימוי לבן טיפוחיו, כריסטיאן ריברס – איש טכני ותיק ומנוסה שעושה כאן את טבילת האש שלו מאחורי המצלמה. ובכל זאת, לא ניתן לנקות את ג'קסון מאחריות לכישלון האדיר הזה. הוא בחר את הפרויקט, הוא השקיע שנים בפיתוחו, והוא גם אמור היה לביים אותו. יותר מכך, השם של ריברס האלמוני אינו מופיע על הפוסטר. שמו של ג'קסון דווקא כן.

על כל פנים, "ערי טרף", שמבוסס על סדרת ספרים מצליחה לבני הנעורים, הוא סרט הרפתקאות עתידני שמתרחש בדיסטופיה מסקרנת שבה ערים ענקיות וממונעות דוהרות על־פני שממה פוסט־אפוקליפטית ובולעות זו את זו. בסרט קוראים לתופעה הזו "דרוויניזם עירוני".

במרכז העלילה הקלישאתית ניצבים טום והסטר (רוברט שיהאן והרה הילמאר) – שני יתומים צעירים ואמיצים שמתעמתים עם נבל העל ולנטיין (הוגו ויבינג) – טיפוס מרושע במיוחד שרצח את האמא של הסטר ושהותיר צלקת מכוערת על פרצופה העדין. כעת ולנטיין מבקש לבנות כלי נשק קטלני כדי להשמיד את מתנגדיו הלא ממונעים, ורק שני גיבורינו יוכלו לעצור אותו.

באמת שהייתי רוצה לספר לכם שהמאבק המתמשך של טום והסטר מוליד איזושהי מידה של מתח או עניין, אבל אני מעדיף שלא לשקר. למעשה, שני החבר'ה הנ"ל מתגלים כדמויות משמימות וחסרות תכונות שמציגות רמה אפסית של כימיה בסצנות המשותפות שלהן.

בתוך כך, הדמויות שמקיפות אותן – שכוללות אנדרואיד אובססיבי ואגרסיבי בשם שרייק ולוחמת חופש אסיאתית בשם אנה פאנג – רק הופכות את העניינים לגרועים יותר (שרייק הוא אתנחתא קומית לא מכוונת, ואילו פאנג כנראה נמצאת כאן רק כדי לשפר את הסיכויים הקופתיים של הסרט בסין).

ריברס, שהתמחה עד עתה ביצירת סטורי־בורדים עבור ההפקות של ג'קסון, מתקשה מאוד לתמרן את המפלצת הענקית והקשה להפעלה שהוקמה עבורו. הסצנות מתהדרות בטיימינג קלוקל ורבות מהן אינן זורמות. בנוסף, הבדיחות אינן מצחיקות, רגעי הגבורה אינם מלהיבים, וסיפורי הרקע רחוקים מלרגש.

הקונספט של "ערי טרף" – ששואב השראה רבה מ"מקס הזועם" ומ"מטריקס" - ללא ספק מכיל פוטנציאל, וקל לדמיין כיצד במאי כמו ז'אן פייר ז'נה או טרי גיליאם היו עושים ממנו מטעמים.

אבל הסרט הסטרילי וחסר התנופה של ריברס וג'קסון אפילו אינו משתווה לסרטי "הרץ במבוך". סרטי המשך? בבקשה לא.

ציון: 4

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר