"המרדף אחר כסף הפך למרדף אחר זמן"

לאבישי כהן לוקח כמה רגעים כדי לענות על השאלה "איפה אני תופס אותך?". החצוצרן הישראלי, שכבר שנים מככב בסצינת הג'אז העולמית, נמצא בגואה שבהודו, בדרך לעצירה להופעה בפולין ואז יגיע לישראל. מטרת הביקור הפעם היא סדרת הופעות עם ההרכב "ביג וישס" בסוף השבוע הקרוב בבאר שבע (מועדון ברקה, מחר), חיפה (זאפה חיפה, 7.12) ותל אביב (זאפה ת"א, 8.12), ופסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים, שאותו הוא מנהל אמנותית, שמתקיים בין ה־12 ל־14 בדצמבר.

בראיון קצר לקראת ההופעות בארץ מספר כהן על גלגוליו של ההרכב המיוחד שאותו הוא מוביל, "ביג וישס", שבו מנגנים שני מתופפים ושני גיטריסטים מלבדו. "הגלגול הראשון התחיל בניו יורק, לפני בערך שמונה שנים בהרכב הרבה יותר גדול. השם 'ביג וישס' הגיע רק כשהתחלתי עם זה בארץ, בהרכב מצומצם יותר. חשבתי להקליט את החומרים של 'ביג וישס', אבל אני עדיין לא יודע מה בדיוק נקליט, אם הכל יהיה חומר מקורי או שנעשה גם קאברים כמו בהופעות".

את הפריחה של הג'אז בישראל בשנים האחרונות כהן רואה כחלק ממגמה עולמית. "תמיד היתה נגיעה של ג'אז בכל מיני מקומות, כמו שיש ההיפך - כניסה של סגנונות אחרים לפסטיבלי ג'אז", הוא אומר. "ראיתי בפסטיבלי ג'אז את פרינס, את סטיבי וונדר ואחרים. אלה רוצים את החוויה של להופיע בפני קהל של חובבי ג'אז, וכמובן שהמנהלים של פסטיבלי הג'אז לא מתנגדים להביא שמות שימשכו קהל הוא מעבר לחובבי הג'אז הרגילים".

זה קורה גם בפסטיבל הג'אז בירושלים השנה?

"בשנים שעברו הבאתי לפסטיבל נגיעה קלאסית עם אניה לכנר ופרנסואה קוטורייה, וקלאסיקה ערבית עם טריו ג'ובראן. אני לא מפחד מזה, להיפך. השנה יגיע ד'אנטוני פארקס, שניגן באחד הגלגולים המוקדמים של 'ביג וישס', אבל הוא מגיע מעולם ההיפ הופ ויש בזה מלא אלתור".

כהן מחפש כל הזמן שדות חדשים לרעות בהם. אחרי שנים שבהן חי ועבד בניו יורק, הוא עבר עם משפחתו לחיות בגואה שבהודו. "כמה אפשר לחיות בניו יורק?", הוא אומר. "קיבלתי ובניתי את מה שרציתי, ועכשיו אני מסתובב בעולם כל הזמן, רק עם המוזיקה שלי ועם האנשים שאני בוחר. הקהל רק הולך וגדל, ואני חווה שיאים מוזיקליים חדשים בכל ערב. נכון, הטיסות לכל סיבוב הופעות הן ארוכות יותר, אבל אני מרוויח מזה חיים של שקט, שפיות וחוסר מרדף אחרי צריכה. המרדף אחרי הכסף התחלף במרדף אחרי זמן".