"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שרים "אל תתייגו אותי" - ומתייגים בסטורי

כתבתנו הגיעה לצפות בפסטיגל עם אלפי ילדים ובני נוער מתלהבים - ושרדה את זה כדי לספר • ביקורת מלווה בצרחות

,עודכן
צילום: יח"צ // מרגי וקירל בפסטיגל

מד הדציבלים הדמיוני שנכח שלשום בערב במרכז הירידים בתל אביב התפוצץ לרסיסים ברגע שבו בני הזוג נועה קירל ויהונתן מרגי התעופפו לתקרה, נכרכו זה בזה והצמידו שפתיים. הילדים ובני הנוער בקהל לא ידעו את נפשם לנוכח המחזה, והצרחות - שליוו גם ככה את הפסטיגל מתחילתו - הגיעו לנקודת שיא.

נראה שאחד האתגרים המורכבים שעומדים השנה בפני הכוכבים בפסטיגל הוא לצלוח את רעשי הרקע של הקהל הצעיר, שמתרגש, צועק, בוכה ולא מפסיק לצלם ולתעד את מה שקורה על הבמה. מלבד קירל ומרגי - שהפיכתם לזוג בחיים רק העצימה את אבק הכוכבים סביבם - יש שם על הבמה גם את עידן רייכל, משה פרץ, ניב סולטן, עפר שכטר, עדי חבשוש ועוד, ומעל כולם מנצחת ביד רמה מי שאין פסטיגל בלעדיה בשנים האחרונות: אליאנה תדהר. הפעם, אחרי שמונה שנות פסטיגל רצופות, תדהר היא בדמות המבוגר האחראי במופע, קשוחה ואסרטיבית.

את סיפור העלילה כתבו הפעם שירילי דשא ורועי שגב, ועל הבימוי, כמו תמיד, מופקד חנוך רוזן. לצד שואו מוקפד ומהוקצע, שכבר נדמה שהפך למכונה משומנת היטב, יש גם מסר וסלוגן מלווה: "אל תתייגו אותי", הגרסה העכשווית ל"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". די משעשע לראות את הקהל הצעיר שר "אל תתייגו אותי", שיר שעוסק בקריאה לא לשפוט על פי החיצוניות בלבד - ובו בזמן מקפיד להעלות את הסטורי מהמופע ולתייג היטב את הנוגעים בדבר.

על הבמה קירל ומרגי הם יריבים. כל אחד מהם רוקד בלהקה, ושתי הלהקות מתחרות ביניהן בתחרות להקות בבית הספר. "להקת האקדמיה", שקירל היא הכוכבת שלה, זוכה בכל שנה בתחרות ועובדת לפי סטנדרטים קשוחים של מנהלת הלהקה (אליאנה תדהר), שהיא גם דודתה של הכוכבת. להקת ה"סטריט פייטרס" היא להקה מחתרתית שבראשה עומד מרגי, אחיו הקטן של משה פרץ שפרש מעולם השירה. הלהקה "פולשת" ללופט נטוש של עידן רייכל, שהופך מנטור עבורם - והקהל הצעיר זוכה לעיבודים חדשים לשיריו הידועים.

אלא שכצפוי, מרגי וקירל נפגשים ומתאהבים, והעלילה מתחילה להסתבך. אל דאגה, יש הפי אנד מתבקש.

ויש גם שחקן אחד על הבמה מרגש במיוחד: שי ברביבי בן ה־17 מרותק לכיסא גלגלים, אבל משחק כדורסל נכים בהצלחה רבה. הוא משחק כחבר באחת הלהקות, והתשואות שלהן הוא זוכה מהקהל מצליחות לסדוק את מעטה הציניות סביב הדור הזה ומשאירות תקווה שאולי לא הכל אבוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר