זמן, זיכרון וחלום: צילום שהוא לא מציאות

במוזיאון תל אביב לאמנות נפתחה בסוף השבוע תערוכת יחיד של אמן הצילום היפני הירושי סוגימוטו, מהאמנים הבולטים בתחום הצילום כיום.

סוגימוטו (70) נולד בטוקיו והחל להציג את צילומי בשנות ה־70. בשנים החאורנות הוא עוסק גם באדריכלות. את התערוכה במוזיאון תל אביב עיצב סוגימוטו בעצמו, במיוחד לחלל הגלריה במוזיאון, והיא כוללת 35 תצלומי ענקי בשחור לבן מתוך סדרות מובילות שהוא יצר מראשית דרכו האמנותית ועד היום.

בעבודותיו מתמקד סוגימוטו במה שלכאורה אינו נתן לצילום: זמן, זיכרון, חלום, הרהור, חשיבה, עיסוק בהיסטוריה. הוא מעורר דיאלוג על "תיעוד המציאות", על הקשר שבין בדיה לאמת ועל המורכבות של הראייה, האמונה והזיכרון. "סוגימוטו בעצם לא מצלם את המציאות, וזה מה שהופך אותו לאמן כל כך מיוחד", מסבירה אוצרת התערוכה, רז סמירה.

סוגימוטו// צילום: אי.אף.פי

לדבריה, "הוא התחיל ליצור בתחילת שנות ה־70. אז מה ששלט בתחום הצילום היה ללכת לשטח ולצלם מציאות. אבל הוא ראה מציאות שונה. המציאות שלו היתה לצלם במצלמה מציאות שמישהו אחר ביים או תיעד או יצר. אם זה, למשל, במוזיאון הטבע בניו יורק, שם הוא צילם מציאות שמישהו אחר ביים כשמיקם את החיות בתערוכה. הרי בטבע אין סיכוי שנראה חיות בפוזות כאלה כמו במוזיאון.

"הנושא של זמן, היסטוריה וזיכרון חוזרים שוב ושוב בעבודות שלו. דוגמה נוספת היא פורטרטים שהוא צילם במוזיאון מאדאם טוסו בלונדון. מישהו שם הרי מכתיב איזו בובה נכנסת ואיזו לא. כשהוא בא בפעם הראשונה למאדאם טוסו היו שם חדרי זוועה שתיארו את מה שקרה באינקוויזיציה. כשהוא חזר שנים אחר כך למוזיאון זה כבר לא היה פוליטיקלי קורקט להראות זוועות. כך יוצא שהמציאות מתווכת ומוצגת לנו אחרת בכל פעם - ואת זה הוא מתעד".

מהן העבודות שמוצגות בתערוכה בתל אביב?

"אנחנו מציגים חמש סדרות שלו משנות ה־70 ועד היום, שאת רובן הוא לא מסיים לעולם, הוא ממשיך לצלם. למשל סדרת התיאטראות שלו זכתה ממש עכשיו לשתי עבודות חדשות. את רוב הסדרות הוא מצלם במשך כמה עשורים ומייצר המשך, ככה שהסדרות משתנות כל הזמן. חלק מהתיאטראות ומבתי האופרה שהוא צילם באירופה ובארה"ב ננטשו עם השנים - והוא צילם אותם נטושים".

את חושבת שהקהל הישראלי מכיר את פועלו?

"קהילת האמנות המקומית מכירה ומעריכה אותו. בפתיחה של התערוכה, שסוגימוטו הגיע אליה, הקרנו סרט שעשינו עליו - והגיעו המון אנשים. היה באמת מרגש, הוא מאסטר. הוא מציג עכשיו במוזיאון ורסאי תערוכה גדולה במקביל אלינו,. ורסאי זה הטופ של טופ. הוא גם ארכיטקסט, פסל, יוצר פרפורמנס, עושה המון דברים. בתל אביב הוא יצר במיוחד את החלל לתערוכה, בחר את עובי הקירות ואת המרחקים ביניהם, השאיר קירות לבנים לגמרי בחלל. זה חלל בעייתי וגבוה - והוא הצליח לפצח אותו".