"חיות הפלא 2": מלא התרחשויות בלי עניין

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", ארה"ב 2018

לא יודע מה איתכם, אבל לא ממש נותרתי על קצה הכיסא בסופו של "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", הראשון בסדרת הספין אופים/פריקוולים של הסופרת־תסריטאית ג'יי.קיי רולינג לסדרת "הארי פוטר". אמנם הוצגו בו המון דמויות חדשות וקרו בו המון דברים "מופלאים" ו"קסומים", אבל כמעט אף אחד מהדמויות או מהדברים האלה לא הצליח להותיר חותם כלשהו על חושיי, והמחשבה על סרטי המשך נוספים לא ממש עודדה את רוחי.

על כל פנים, חלפו להם שנתיים והנה מגיע לו "הפשעים של גרינדלוולד", סרט ההמשך הראשון (מתוך ארבעה מתוכננים), ורק מוכיח שכל החששות היו מוצדקים. הצופים שוב מקבלים יצירה גדושה ברעש, בהמולה ובהתרחשות, ובכל זאת, אין באלה די כדי לסלק את האדישות וליצור התלהבות.

העלילה ממשיכה להתגלגל לה כמובן, כי זה מה שעלילות נוטות לעשות. הזמן הוא מעט אחרי אירועי הסרט הקודם, והגיבור הרכרוכי שלנו, ניוט סקרמנדר (אדי רדימיין), נשלח לפאריז עם מזוודת היצורים הקסומה שלו כדי לאתר את גלרט גרינדלוולד (ג'וני דפ) - אדון האופל המרושע שנלכד בסוף הסרט הקודם (ושנמלט בתחילת הסרט הנוכחי).

גרינדלוולד, מצדו, מבקש לאתר את קרידנס (עזרא מילר), בחור מסתורי שמתברר כחיוני להצלחת התוכנית המרושעת שלו.

על הדרך, התסריט העסוק של רולינג גם משליך פנימה את כל החבר'ה שפגשנו בסרט הקודם (האחיות טינה וקוויני, השמן המצחיק ג'ייקוב), ומוסיף עוד כמה חדשים, כדי שלא נחוש שחוסכים עלינו. בתוך כך, גולת הכותרת אמורה להיות הופעתו הראשונה של אלבוס דמבלדור הצעיר, שמגולם כאן בהנאה מופגנת בידי ג'וד לאו.

כאמור, המון־המון דברים דרמטיים קורים ב"פשעים של גרינדלוולד", אבל התחושה העיקרית שמתקבלת במהלך הצפייה היא שאנחנו מדפדפים בעמודים הפחות חשובים של כרך אנציקלופדי שהיה יכול להיעזר בשירותיו של עורך. שום דבר שקורה כאן אינו מרגיש חיוני, וכמעט הכל מזכיר משהו שכבר ראינו באחד מהסרטים הקודמים. העובדה שהבמאי דיוויד ייטס, שביים גם את הסרט הקודם, שב ומטביע את הוויזואליה בכחול כהה הכה מאוס והכה אופייני לסדרה - אינה עוזרת כמובן.

בניגוד לכוונת היוצרים, די התבאסתי כשהתברר בסוף הסרט הקודם שקולין פארל, שגילם את הנבל, הוא בעצם דפ בתחפושת. למרבה הצער ההופעה הדלוחה שהכוכב המנוסה מגיש כאן לא ממש הצליחה לשנות את דעתי בעניין.

דפ בעיקר עושה פרצופים מאיימים ומגיש שורה ארוכה של מונולוגים מונוטוניים. אבל בניגוד לסדרת "שודדי הקאריביים", הנוכחות שלו אינה ממלאת את הסרט באנרגיה. אם כבר, להיפך. בסרט הבא, כך מכינים אותנו, הוא צפוי לפגוש את דמבלדור – אויבו המושבע ואהובו לשעבר. אולי אז הניצוצות סוף סוף יתחילו לעוף.

ציון: 4