היום תקיים התזמורת הסימפונית ירושלים קונצרט מיוחד לציון 75 שנים להצלת יהודי דנמרק. בקונצרט, שכולו יהיה על טהרת מוזיקה מצפון אירופה, יתארח המנצח, המלחין והפסנתרן הפיני אולי מוסטונן, מהמוזיקאים החשובים והמקוריים ביותר בעשורים האחרונים. הקונצרט יתקיים באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.
מוסטונן מחזיק בכובע בן שלוש פינות: הוא גם פסנתרן, גם מנצח וגם מלחין. "אני אוהב את המילה 'מוזיקאי'," הוא אומר בראיון טלפוני בין חזרות עם נגני תזמורת ירושלים, "מוזיקאי שמנגן, שמנצח ושמלחין מוזיקה. עד לפני 200 שנה מוזיקאי ש'רק' ניגן או 'רק' הלחין, היה נתפס כיוצא דופן. רק במהלך המאה ה־20 התפקידים הלכו ונפרדו זה מזה, ונוצרו 'מקצועות' נפרדים. האינטאראקציה בין התפקידים האלה מאוד חיונית למוזיקה. האידאל הוא שהמבצעים יעבדו עם המלחין ויעניקו לו השראה. חבל שפסנתרנים בימינו לא עובדים בצמוד למלחין שכתב את המוזיקה שהם מנגנים".
בתחילת דרכו סומן מוסטונן כילד הרע של המוזיקה הקלאסית. פרשנויותיו הנועזות, הטכניקה הייחודית שלו וסגנונו האקסצנטרי הצמיחו לו מתנגדים פה ושם, אבל גם, ובעיקר, מעריצים רבים. חברות התקליטים סימנו אותו ככוכב והוא הִרבה מאוד להקליט בשנות ה־90 ובתחילת שנות האלפיים. גם כיום הוא מקליט, אך הזירה השתנתה.
"סטרימינג ויוטיוב שינו מאוד את עולם המוזיקה הקלאסית. לטובה, אך גם לרעה", הוא אומר. ההקלטות, שהיו פעם חוד החנית של תעשיית המוזיקה, נעשו עם השנים לסרח העודף של הקונצרט החי, אך מוסטונן עדיין מאמין באפשרויות הגלומות בהקלטות. "ההשוואה בין הקלטה לקונצרט חי דומה להשוואה בין קולנוע לתיאטרון. קונצרט, כמו תיאטרון, הוא ייחודי. כל מופע שונה מקודמו. הקלטה, כמו קולנוע, נותרת קבועה. באולפן אני נוהג לעשות טייקים ארוכים מאוד, אני מנגן פרקים שלמים חמש או שש פעמים בלי הפסקה ובלי דיבורים. זו חוויה מתישה אבל גם רוחנית מאוד, קצת כמו טראנס דתי".
מוסטונן ינצח בקונצרט על שלוש יצירות מאת מלחינים צפון אירופיים, חלקן, כמו הסימפוניה הרביעית של המלחין הדני קרל נילסן, מבוצעות בארץ לעתים נדירות מאוד. "זה דווקא מצוין," אומר מוסטונן, "כך התזמורת תיגש למוזיקה הזאת 'טרייה', בלי הרגלים רעים. אני אהיה המדריך המקומי שלהם למוזיקה הצפונית. כשאתה לוקח חבר למקום שאתה אוהב ושהוא לא מכיר, אתה רואה אותו פתאום דרך העיניים שלו. לשם אני מכוון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
