את השחקן אוהד קנולר אין סיכוי שתראו בעתיד בפוליטיקה. לפחות כך הוא מצהיר. לדבריו, הוא לא מתכוון להצטרף לשום רשימה, אבל הוא בהחלט ייגע בתחום באמצעות האמנות. הפעם זה יקרה בתפקיד של ראש ממשלה שהוא יגלם בהצגה חדשה.
זה יקרה בהצגה "צעצועים", המשך שיתוף הפעולה בין המחזאי נעם גיל והבמאי והשחקן יגאל זקס, שהעלו יחד לפני ארבע שנים בתמונע את "המתנחל" ואת "חשש לאירוע" בפסטיבל תמונע האחרון. הפעם מדובר בסאטירה נוקבת על הפוליטיקה הישראלית והשתלטותה על כל חלקה טובה בנפש האזרח, שתעלה במסגרת פסטיבל תמונע 2018 (31-25 באוקטובר). הפסטיבל יתמקד בזירת היצירה המקומית שנוגעת בתחומי הפרפורמנס והתיאטרון, לצד קנולר משחקים ב"צעצועים" גם מעיין בלום, יעל לבנטל ומורן רוזנבלט.
"אני מגלם את קובי, בחור שמחליט יום אחד שהוא ראש הממשלה, ושכל מי שסובב סביבו צריך להתייחס אליו ככה", מספר קנולר, "הוא מתנהג כאילו הוא מנהל מדינה, יש לו עוזרת פרלמנטרית (רוזנבלט) ויועץ אסטרטגי (בלום), וכמובן שאשתו (לבנטל) מעורבת וכל מי שסביבו משתף פעולה".
עבור קנולר מדובר במשהו עמוק יותר מעוד סאטירה על פוליטיקה או על פוליטיקאים. "אני חושב שזו לא עוד סאטירה פוליטית ספציפית, אלא יצירה שמדברת על משהו אוניברסלי הרבה יותר", הוא אומר, "זה לא מדבר על הפוליטיקאים באמת, אלא על הרצון של כל אדם להשפיע, לקבוע ולהיות גדול ומשמעותי. ברור שיש ממד סאטירי, זה מחזה מאוד מצחיק, אבל בעיניי זה עמוק הרבה יותר מסאטירה".
ההתייחסות לרה"מ ולרעייתו תזרוק את הצופה למציאות של ישראל 2018?
"המחזה לא מתייחס לפוליטיקה המקומית או לאקטואליה של ימינו. בעבודה על הדמות לא הושפעתי מראש ממשלה כזה או אחר, אבל כן הסתכלתי על דברים מסוימים שראיתי בכנסת, כי קובי מחליט גם שהוא ראש הממשלה המזרחי הראשון, אז אירועים כמו שימוש במרוקאית פתאום אצל פוליטיקאים שרצו לספר סיפור בסיטואציות שראיתי - כן השפיעו".
יש אמנים שעברו לצד של הפוליטיקה. יש סיכוי שנראה מעבר כזה גם אצלך?
"להיות פוליטיקאי זה לא משהו שמעניין אותי באופן אישי. אותי מעניין להסתכל על הפוליטיקה מבחוץ. אני לא פריק של חדשות, אבל אני אוהב לראות את מאחורי החדשות, את ההבנה של האנשים שמושכים בחוטים. אני משחק עם יעל לבנטל גם בתיאטרון חיפה, בהצגה 'אמא תרזה איננה', וגם שם זה מחזה שמדבר על הרצון להיות משמעותי ועל השיגעון. קרן צור מגלמת אישה שהחליטה שהיא צריכה לעזור לעולם, אז היא עוזבת את הבית ונוסעת להודו. זה מעניין ששני המחזות האלה בעצם נוגעים באותה בעיה - הבעיה של האדם שמרגיש קטן ולא משמעותי וחושב שיש לו יכולות גדולות יותר".
אתה מכיר את התחושה הזאת? את הרצון להשפיע ולשנות?
"זו בדיוק ההתעסקות שלי בניסיון לגעת בהרבה אנשים בתיאטרון ובקולנוע. אם אתה רוצה לגרום לאנשים לפעול לפי מה שאתה חושב שנכון לפעול, זה נתון לכישלון, אבל אם אתה רוצה לגרום להם להתחבר רגשית, למצוא נחמה ולהבין שהם לא לבד, בעיניי זו השפעה ברוכה שאמנות טובה יכולה לעשות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו