"אוויר קדוש": נוקב, מפתיע ומשעשע

"אוויר קדוש", ישראל 2017

"אוויר קדוש", סרט הביכורים של התסריטאי־במאי שאדי סרור (שגם מככב בתפקיד הראשי), הוא סאטירה חברתית כועסת, מיואשת, רומנטית ואבסורדית, שמכוונת את חיציה המשוננים לכל הכיוונים: לחברה הערבית, לכנסייה, לימין ולשמאל הישראליים ועוד. כמו סרטי ביכורים רבים, גם סרט זה קצת מאבד את הפוקוס שלו כתוצאה מכל הדברים הרבים שהוא מנסה להגיד ולעשות, אך למרבה המזל, יש כאן מספיק רעיונות יפים ורגעים מדויקים שמבוצעים בחוכמה ובכישרון כדי שזה לא באמת יפריע.

עלילת הסרט מתרחשת בנצרת ומביאה את סיפורו של אדם (סרור) - ערבי נוצרי משכיל ופנטזיונר שנשוי באושר לבחורה משוחררת מינית בשם לאמיה (לטיסיה איידו, "פאודה"). לאחר שזו מודיעה לו שהיא בהריון, אדם מתחיל להילחץ שלא יוכל לפרנס את משפחתו המתהווה. הוא מתפטר מעבודתו כרואה חשבון, מתחיל לבלות את זמנו בחיפוש אחר רעיון גאוני שבאמצעותו יוכל להתעשר, ואז, ברגע של סוטול, הוא חווה הארה ומגבש תוכנית: הוא ימכור לצליינים הרבים שפוקדים את העיר בקבוקים מלאים באוויר מפסגת הר הקפיצה - אתר מקומי קדוש שאליו נוהגים הנוצרים לעלות לרגל.

כצפוי, ניסיונותיו של אדם להוציא את תוכניתו ההזויה לפועל נתקלים בקשיים רבים ומגוונים. עם זאת, מיזם האוויר הקדוש הוא רק נדבך אחד של הסיפור, ולא מעט סצנות מצוינות ומבריקות ממתינות דווקא בשוליים העלילתיים של הסרט. כך, למשל, מקדיש סרור לא מעט זמן למערכת היחסים בין אדם לבין אביו חולה הסרטן שמאושפז בבית החולים (טארק קופטי המרגש), לכבישים הפקוקים תמידית, לאלימות (הסצנה הטובה ביותר בסרט היא תגרה קפקאית שפורצת בשעה שאדם תקוע בפקק), לסקס ולמעמד האישה בחברה הערבית (בראיון טלוויזיוני מטלטל מספרת לאמיה, שעובדת כיועצת מינית, כי 90 אחוזים מנשות החברה הערבית אינן חוות סיפוק מיני).

"אוויר קדוש" אינו שומר על רמה אחידה לכל אורכו, דמותה של לאמיה אינה מפותחת מספיק, והשיא העלילתי שסרור מבקש לייצר סביב ניסיון ההתעשרות של אדם קצת מתקשה להניב את הפירות הדרושים. אך גם כך, מדובר בסרט נוקב, מפתיע ומשעשע שאינו משעמם לרגע - וכשמביאים בחשבון שמדובר בסרט ביכורים, אז בכלל.

ציון: 7