השחקן. לא כולם נולדו להיות כוכבים, הרי לא לכולם יש את הכריזמה, החוצפה, האנרגיה והכישרון הנדרשים לכך. פבלו סראביה חשב שהוא דווקא כן מאלה שנולדו ככה. ואיך לא? בגילאי הנוער הבריק בריאל מדריד, ובגיל 18 כבר החליף בליגת האלופות את כריסטיאנו רונאלדו.
אבל סראביה אינו כוכב, ולקחו לו כמה שנים טובות להבין זאת. בחטאפה, ולאחר מכן בסביליה, למד הקשר איך לנקות את עצמו ממניירות, ששמורות למי שנולדו לגעת בשמיים ולהתרכז בדברים שעושים אלה שנמצאים עם הרגליים על הקרקע. זה תהליך התבגרות לא פשוט, וסראביה הצליח להפיק ממנו את המיטב.
היום, בגיל 26, הספרדי הוא האנטי־כוכב הטוב בעולם. פרקטי כמו מגהץ, פחות כריזמטי מתמרור. כל כך נטול אבק כוכבים, שהוא כמעט שקוף כלפי חוץ. אנדרייטד היא מילה שקטנה עליו. ביום ראשון מול סלטה ויגו הוא כבש ובישל ב־1:2 ששלח את סביליה לראש הטבלה. במאזנו תשעה שערים העונה בכל המסגרות, שבעה בישולים, ואפס התייחסות מהעולם החיצון. לא זימון לנבחרת, לא כתבות וראיונות, נאדה. סראביה לא נולד לזה, הוא מאלה שסתם טובים בכדורגל.
ההצגה. בחיבור ישיר לסעיף הקודם, נשאלת היום בצרפת השאלה האם יכולים להיות שני כוכבים בקבוצה אחת? או אם לחדד: האם ניימאר יכול לחיות בשקט לצד כוכב אחר? הנחת היסוד של רבים היא שלא. הרי התיאוריה אומרת שהוא ברח מברצלונה כדי לחמוק מהצל של לאו מסי.
ניימאר ואמבפה. האם הכוכב הברזילאי יכול לחיות לצד כוכב אחר? // צילום: איי.אף.פי
והנה הוא בעיר האורות, ולצד האייפל זורח לו גם קיליאן אמבפה. בגיל 19, הילד הוא כבר אלוף עולם והחל משלשום גם זה שכבש רביעייה מול ליון בתוך 13 דקות במשחק שבו סחט פנדל וכרטיס אדום. ופתאום כולם נזכרים בתיאוריה וחוגגים על תמונה שבה הברזילאי נראה מדוכדך בזמן שהצרפתי הצעיר חוגג. "רצית לברוח ממסי?" צועקות הכותרות, "אז הנה לך אמבפה".
ובגלל שהתיאוריה כל כך מבדרת, כולם מתעלמים מהפרקטיקה - משיתוף הפעולה בין השניים על הדשא, מהחיבוקים, מהשטויות שהם עושים יחדיו ואפילו מהציטוטים. "הבן שלי מאוד אוהב את אמבפה", סיפר ניימאר, "הוא תמיד מדבר עליו". אבל זה מילא. לשניים שמונה שערים ושלושה בישולים העונה כל אחד, ולפ.ס.ז' תשעה ניצחונות רצופים בפתיחת העונה הטובה בהיסטוריה. אז הוא מקנא, נו שוין, מתברר שהוא גם מקצוען.
הקבוצה. נפצעת? חלית? עלית מהנוער? לא קיבלתי צ'אנס בקבוצה גדולה? אז בוא לבורוסיה דורטמונד - בית התמחוי (היוקרתי) של עולם הכדורגל. שם מחלקים דקות משחק (וכסף) לנזקקים, והרווח הוא של כולם. עם סגל בגיל ממוצע של 23 שמורכב ממושאלים, שחקני בית, צעירים מוכשרים וכוכבים משתקמים, לוסיאן פאברה בנה קבוצה רעבה, גולמית ומסקרנת עד כדי כך שגם היא לא יודעת איך משחק שהתחילה יסתיים.
פאקו אלקאסר. פורח בדורטמונד // צילום: רויטרס
ה־3:4 מול אאוגסבורג עם השלושער של פאקו אלקאסר היה השיא בעונה שעולה כרגע על הרבה מאוד ציפיות. מקום ראשון, הכי הרבה שערים בליגה (23), הפרש השערים הכי טוב (15+) והיחידה שטרם נוצחה. הפער מבאיירן מינכן המקרטעת עומד כבר על ארבע נקודות, ולכן זה בדיוק לא המקום והזמן להזכיר בשנה שעברה, בשלב הזה, הפער של דורטמונד על היריבה הגדולה היה חמש.
הגול. מעטים הקהלים שדורשים מהקבוצה שלהם יותר מאשר לנצח משחקים. זו פריבילגיה, כך שלרוב היא מגיעה לצד ההצלחות ולא במקומן. אצל ארסנל המצב שונה. משההצלחות האמיתיות חדלו מלהגיע, דרש הקהל ליהנות לפחות מכדורגל ייחודי. ארסן וגנר גמגם עם זה בעונותיו האחרונות, ונדמה שנמצא לו יורש. הגול השלישי ב־1:5 על פולהאם, עקב של ארון ראמזי בסיומה של התקפה נהדרת, הוביל לשירת "ארסנל שלנו חזרה" ביציעים.
לא היה זה הניצחון התשיעי ברציפות ששימח אותם ככה, לא היכולת של החלוצים, אלא גול שצועק ארסנל באדיבותו של אונאי אמרי. באופן כללי, התותחנים לא מרשים לעצמם להתלהב מהרצף ולדבר אליפות. במילותיו של המאמן הספרדי, הם נהנים מהרגע. לוח המשחקים מרמז שהרגע הזה עשוי להגיע לצומת בתחילת נובמבר, במפגש מול ליברפול באמירויות. שם יהיה אפשר להבין אם ארסנל באה לנצח, או ממשיכה לעשות חיים אסתטיים.
הקהל חוגג עם אובאמינג. האם ארסנל שבה לגדולתה? // צילום: רויטרס
המאמן. כנה כתמיד, אדן הזאר אמר לאחר הניצחון 0:3 של צ'לסי על סאותהמפטון שלשחק בריאל מדריד תמיד היה החלום שלו. "זאת הקבוצה הטובה ביותר בעולם", הודה, "לפעמים אני רוצה לעזוב לשם ולפעמים אני רוצה להישאר". כרגע, המטוטלת נוטה לצד של לונדון, ולמאוריציו סארי חלק גדול בכך.
הזאר הרי זכה בתארים עם צ'לסי, אבל אף פעם לא נהנה כך. ועבור אדם שמבהיר שכסף אינו הדבר החשוב עבורו, מיצוי עצמי הוא גורם משכנע מרכזי. תחת סארי, הזאר מקבל את כל מה שכדורגלן יכול לשאוף לו: ביטחון, אמונה, שיטה שמבליטה את יכולותיו והכי חשוב - הנאה. זה לא אומר שהבלגי לא חולם על ריאל בלילות, אבל בזכות סארי הוא גורם לאוהדי צ'לסי לחלום בימים.
שימו לב ל... אינטר. שישה ניצחונות רצופים, חמישה מהם על חודו של שער. ג'ון טרי. הבלם הגדול בתולדות צ'לסי פרש בגיל 37. השאיר מאחוריו קריירה מפוארת, מלאת עליות וירידות, והחלקה אחת קטנה. החלוצים של ליל. ניקולה פפה וג'ונתן במבה, בני 45 יחדיו, 13 שערים העונה. הליגות הגדולות. בספרד, בגרמניה ובאנגליה הכל פתוח, רק שיימשך.
סארי עם הזאר. למאמן יש חלק גדול בהצלחה של הכוכב // צילום: איי.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
