"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.
איך הטכנולוגיה משנה את עולם האמנות? בת דזבלי, ראש המחלקה לאמנות מדיה חדשה במוסררה ואמנית רשת, מסבירה • איך מגדלים פנתרי מדיה והאם רובוטים יודעים לצייר?
אלה צמחים שאני מנשימה. עבודת הגמר של הדר גולן במחלקה לאומנות מדיה חדשה במוסררה // צילום: הדר גולן
כשאתם מדמיינים לעצמכם ראש מחלקה במוסד להשכלה גבוהה, הדמות של בת דזבלי היא לא הדמות הראשונה שתעלה לכם לראש: עושר של עגילים, שיער צבעוני, משקפי שמש גדולים והמון אנרגיה וקופצנות, בת נראית יותר כמו אחת הסטודנטיות שלה, ולא ראש המחלקה לאמנות מדיה חדשהבבית הספר לאמנויות מוסררהשבירושלים.
אמנית הרשת מונתה לפני כשנה לעמוד בראש המחלקה שמגלמת בהווייתה את החיבור בין טכנולוגיה ואמנות ואת קשרי הגומלין ביניהן. "אני ילדת רשת נצחית", היא מעידה על עצמה כאשר השמות בת, בתיה והכינוי האמנותי והרשתי שלה,Batt-Girl, משמשים אותה בערבוביה הולמת: "אני רואה בשימוש בשמות שונים המחשה לתפישה לאפשרות שלנו להתגלם מחדש כאחד הסימנים הבולטים לרוח הזמן", היא אומרת. "התפישה של הרשת מאפשרת לנו את ההתגלמות מחדש שוב ושוב ושוב, וכל פעם מחדש. זה גם מתבטא בחיבתי הרבה לקוספליי ותחפושות ולאחרונה גם ביצירת
בת דזבלי, ראש המחלקה לאמנות מדיה חדשה במוסררה // צילום: מקסים דינשטייןתחפושות 'חכמות'".לבת יש היסטוריה בהיי טק בחברות כמו אמדוקס ומוטורולה, דרך האקתונים (מרתוני יצירה) ועשור ומחצה כאמנית מדיה חדשה. ב-2007, כשעוד הציגה את פרויקט הגמר שלה ב'קלישר', היא הייתה צריכה להסביר לאנשים מה זה פוסט, תגיות או איך להפעיל עבודה אינטראקטיבית (הידודית, בעברית), באמצעות הטלפונים שאז, עוד לא היו חכמים.הפריצה שלה הייתה עם עבודת רשת בשם Down the ASCII Hole, מ-2010, פרויקט בו המחיזה את הציורים המקוריים של "אליסה בארץ הפלאות" ללואיס קארול, באמצעות ASCII, כלומר, תווי טקסט. היא בנתה אנימציות, שחומר הגלם שלהן הוא הטקסט של הסיפור עצמו, כולל התמונות, שנלקחו מוויקימדיה. את התמונות, היא העבירה במחוללי קול, מה שיצר את הפסקול של העבודה – שוב, חומר הגלם הוא בעצם הטקסט של הסיפור עצמו.הפרויקט, באצירת יניב יהודה אייגר, הוצג בגלריה 1024, שבה הציגו גם דגנית אליקים וערן הדס, מה שהוביל להקמת ההרכב "בנות טיורינג". אחד הפרויקטים שלהן, ביחד עם ד"ר איל גרוס הוא "WIKILAND" – ניסיון להמחיש את מלחמות העריכה הוירטואליות שמתרחשות בוויקיפדיה בזירה 'פיזית'. למי שלא מכיר, מלחמות העריכה הן כששני עורכים, או שתי קבוצות עורכים, עורכות ומשנות ערך בוויקיפדיה, שקיים לגביו ויכוח אידיאולוגי ביניהן.ואיך זה קורה? הצופים במיצג נחשפים כל פעם לאחד מעשרת הערכים הכי מסוכסכים בוויקיפדיה העברית, והצופים בעצם צריכים – "להצביע ברגליים", בדומה להליך שהיה קורה ביוון העתיקה: מערכת חיישנים מזהה את המיקום של הצופים בתוך האולם ומשייכת אותם לאחת משתי קבוצות לפי המיקום, ומצמידה להם "בועה" שבה אחת הגירסאות. ה-"בועה" נעה לפי המיקום של חברי הקבוצה, כאשר המטרה היא להביא את ה-"בועה" - העמדה שלהם - למרכז, ל"מיינסטרים". בסוף, אחת הקבוצות מנצחת, והערך שנבחר מעודכן בוויקיפדיה האמיתית.
