"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כנגד כל הסיכויים: אם מצאה את בתה שנחשבה למתה בשריפה לפני 20 שנה

לוז קואבס מפילדלפיה התעקשה כל השנים שבתה התינוקת נחטפה ולא נהרגה בשריפה שפרצה בביתה. אף כי כל מכריה חשבו שהיא סובלת מהתמוטטות עצבים - התברר שהיא צדקה

,עודכן
נמצאה התינוקת האבודה // צילום אילוסטרציה: Getty

בשנת 1997 עלה באש ביתה של לוז קואבס בפילדלפיה. האש פרצה בשעות הערב, ולוז רצה מיד לחדר השינה של בתה הפעוטה, בת ה-10 שבועות, בקומה הראשונה.

למרבה הזוועה, לוז מצאה את מיטת התינוקת ריקה כשהחלון בחדר היה פתוח. בעוד לוז מחפשת אחר בתה, האש החלה לאחוז בה והיא חולצה ברגע האחרון מהבית הבוער על ידי לוחמי כיבוי האש.

בדו"ח החקירה של כוחות ההצלה, נקבע כי התינוקת נהרגה בשריפה ולא נותרו ממנה שרידים. אך לוז טענה בתוקף כי בתה לא נספתה בשריפה, אלא נחטפה קודם לכן.

לאורך כל השנים שעברו מאז האסון, לוז דבקה בעקשנות בגרסתה, אך הסביבה חשבה שהתנהגותה נובעת מהתקפי חרדה וטראומה שנגרמו כתוצאה מהאירוע הטרגי שחוותה.

עברו השנים ובמהלך מסיבה משפחתית שבה השתתפה, הבחינה לוז בילדה של קרובת משפחה הדומה מאוד לבתה התינוקת. גומות החן של הילדה היו זהות בדמיון רב לגומות שהיו לבתה, ולוז החליטה לבצע בדיקה גנטית כדי לאשש את אבחנתה.

כדי לעשות זאת, השתמשה לוז בטריק שראתה בסדרות משטרה בטלוויזיה. היא פנתה לילדה בהצעה לסדר את שיערה, ותוך כדי תלשה מספר שיערות מראשה, שאותן העבירה למעבדה.

חוטפת הילדה // צילום: משטרת פילדלפיה
חוטפת הילדה // צילום: משטרת פילדלפיה

תוצאות הבדיקה היו חד משמעיות – הילדה היא בתה הנעדרת של לוז. אלא שהבדיקות הגנטיות לא עומדות במבחן החוק, ולוז נאלצה לפנות לגורם במשרד המטפל בנושאי ילדים במדינה. אותו פקיד האמין לסיפורה ויצר קשר עם המשטרה במטרה לערוך בדיקה בנושא.

חוקרי המשטרה החלו לבחון את הדמויות בפרשה – והגילויים הוכיחו מעל לכל ספק כי האם הנוכחית של הילדה, קרובת משפחתה של לוז, היא זו שחטפה את התינוקת, בדיוק כפי שטענה לוז. עוד נמצא כי האם החוטפת היא זו שהציתה את האש לפני החטיפה, ואחר כך עברה לגור בניו ג'רזי, שם גידלה את הילדה בזהות אחרת.

האם המתחזה נעצרה והואשמה בחטיפה, ואילו הילדה המסכנה, שלא היה לה מושג למה הורחקה מאמה, הועברה בתחילה למשפחת אומנה ורק בהמשך התאחדה שוב עם לוז, אמה האמיתית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר