"לכודים" מאת ס. ל. גריי: עמוק באדמה

פותחים תיק:וירוס קטלני מגיע לחופי ארה"ב. קבוצה של 18 אנשים רכשו מבעוד מועד - ובמחיר גבוה מאוד - דירה במגדל תת־קרקעי, שנבנה הרחק ממקום יישוב בתוך מה שהיה בעבר, ככל הנראה, סילו שהכיל טיל גרעיני. בתוך המקלט המבוטן והמבוצר הזה שבמעמקי האדמה, הקרוי "משכן" (Sanctum), והמצויד בכל מה שצריך, הם מאמינים שיוכלו לשרוד את סערת הווירוס, מוגנים מאימי העולם שבחוץ. ואולם, הם לא העלו על דעתם כי אמצעי האבטחה וההגנה שמונעים את כניסת החוץ פנימה - מונעים גם את יציאת השוכנים במגדל החוצה.

גבולות הז'אנר:למרות שעילת הקיום של הספר - שנכתב על ידי שני כותבים (שרה לוץ ולואי גרינברג) המסתתרים תחת השם המשותף ס. ל. גריי - היא לכאורה מגיפה אפוקליפטית, היא אינה העיקר. היא נחוצה כדי לספק תנאים פיזיים חיצוניים לבניית התא הסגור, ליצירת המבחנה הפיזית והפסיכולוגית (שכאן היא גם נראית כמבחנה), שבה מבעבעים כל חולשות אנוש ופגמיו. נגיד, "האח הגדול" במקום סגור באמת, שאי אפשר לצאת ממנו, כשתנאי המחיה מידרדרים מעמוד לעמוד, וגופות חדשות מתגלות בכל פרק.

כריכת הספר (דני ספרים)

מדד המתח:התנאים הפיזיים יוצרים מייד מתח אדיר, ואתה תמה, איך הדיירים מצליחים לא לצאת מדעתם בתנאים הקלאוסטרופוביים הללו. ובכן, לא לאורך זמן. תנאי הפאר שהובטחו רחוקים מרחק עצום מהמציאות בשטח - המעלית המחברת בין שמונה הקומות לא הותקנה, המרפאה עדיין בבנייה, והחלק היחיד שהוא פאר הטכנולוגיה כמובטח הוא הצוהר, הפתח העליון, שכאשר הוא נאטם - אין סיכוי לצאת. התוצאה: מתח שעולה לגבהים, כשבכל עמוד המצב נעשה גרוע יותר ורוצח גובה קורבן כמעט יומי. התיאורים גרפיים מאוד, ומריחים היטב את הזוועה.

השורה התחתונה:מותחן פסיכולוגי־קלאוסטרופובי כתוב (ומתורגם) היטב, שנוסק בביטחון ובהתמדה אל שיאו; הרוצח נחשף רק בסוף ממש, ואפילו בעמוד האחרון יש טוויסט.

לכודים / ס. ל. גריי; מאנגלית: טל קרן; דני ספרים, 368 עמ'