זה דיון שמתנהל כבר שנים ארוכות. סר אלכס פרגוסון העלה אותו עוד ב־2011, ארסן ונגר טען ב־2015 שמוקד הדיון לא עדכני, וכמעט בכל שנה נשאלת השאלה אם באמת צריך אותו. השבוע "חוק שערי החוץ" שוב עלה על הפרק, כשהמאמנים הבכירים באירופה דרשו מאופ"א לבחון מחדש את הצורך בו במשחקים בינלאומיים.
"הם טוענים שלא קשה להבקיע שער חוץ כמו בעבר, ולכן צריך לשקול לבטל את החוק", אישר מזכ"ל אופ"א ג'יורג'יו מארקטי, "המנג'רים אומרים שהכדורגל השתנה ושהמשקל של שער חוץ אינו כבד כפי שהיה כשהחוק נכנס לתוקף".
מעטים, אם בכלל, הדברים בכדורגל היום שזהים לכדורגל ששוחק ב־1965, אז הוחלט על החוק המדובר. זה קרה אחרי שליברפול גברה על קלן בהטלת מטבע לאחר שוויון בשני המפגשים, הכרעה שהוציאה את המיץ מהתחרותיות ומההוגנות. עונה לאחר מכן, בגביע המחזיקות, הונבד היתה הראשונה ליהנות מהחוק החדש כשחלפה על פני דוקלה פראג למרות שוויון 4:4.
מהות החוק באותה תקופה היתה ברורה: למנוע הטלת מטבע או משחק שלישי (כפי שהיה בעבר) ולהשיג הכרעה מיידית; גם היה בכך היגיון: בשנות ה־60 וה־70 משחק חוץ היה מכשול קשה במיוחד, לוגיסטית ומקצועית, ובהחלט אפשר היה לומר שלקבוצת הבית יתרון מובהק; כשמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות אירופה ב־1968, היא עשתה זאת מבלי לנצח פעם אחת בחוץ. יש עשרות סיפורים על קבוצות שיצאו לגומלין מחוץ לבית וסבלו קשות מנסיעות ארוכות, מעוינות קהל ומתנאי מגרש קטסטרופליים. וכל אלה, טוענים המנג'רים, כבר לא קיימים בכדורגל המודרני.
דידייה דרוגבה. בהיותו שחקן לא אהב את ההכרעה בשערי חוץ // צילום: איי.פי
בלי לשאול את האיש, דידייה דרוגבה כנראה יסכים לביטול החוק. החלוץ זעם ב־2009 כשאנדרס אינייסטה כבש את השער ששלח את ברצלונה לגמר ליגת האלופות על חשבון צ'לסי במשחק שצעק חוסר הגינות והוכרע על שער חוץ.
היה זה אחד מ־28 מפגשי נוקאאוט במילניום הנוכחי שהוכרעו בשערי חוץ. מה שהסטטיסטיקה של המשחקים הללו מגלה זה שבכל עשור מאז נכנס החוק לתוקף, מספר שערי החוץ במשחקי הגומלין עלה ויש מספר גבוה יותר של ניצחונות חוץ. אם בעבר היה נכבש אותו מספר שערים בבית ובחוץ (3.17 למשחק בשנות ה־60), היום יש יתרון גדול למשחקי הגומלין.
המסקנה מכך היא שבאופן טבעי, ומטעמי זהירות, קבוצות הבית נשמרות הרבה יותר במשחק הראשון. "המשקל של שערי חוץ גדול מדי ולא מוצדק", אמר בעבר ארסן ונגר. פרגוסון הוסיף: "אני פשוט חושב שהוא לא חשוב כמו פעם". התקיף ביותר היה גארי ליניקר, שצייץ: "זה חוק מסריח, לא ייתכן ששער אחד שווה יותר משער אחר".
בדרום אמריקה ובאפריקה יתווכחו על הקביעה הזאת, בטח כשצריך לשחק במקומות כמו בירת בוליביה לה פאס, אבל באירופה מדברים ברצינות על ביטול החוק. המנג'רים חשים שאינו רלוונטי, לא הוגן, פוגע בקבוצה שמארחת ראשונה וגורם לאפקט הפוך, שבו היא נדרשת להתגונן. תלונות יש בשפע, אבל הצעות לשיפור אין. וזאת כנראה המשימה הגדולה - למצוא פתרון או תחליף. כל עוד אין אחד כזה קונקרטי, קבוצות ימשיכו לנצח משחקי כדורגל מבלי לנצח בהם.
גארי ליניקר. תקף בחריפות את החוק // צילום: איי.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
