הסודות של דיונות הרפאים של מאדים

דיונות חול (חוֹליות) הן תופעה נפוצה מאוד על פני השטח של מאדים.הן נובעות מהאטמוספרה הדינמית שלו, שגם בלחץ אטמוספריממוצעשל 0.6 אחוז מזה של כדור הארץ, עדיין מסוגלת לייצר רוחות חזקות למדי, וכך להסיע כמויות גדולות של חול ואבק ברחבי כוכב הלכת. תגלית שהתפרסמהלאחרונה מעלה שהחוֹליות הללו הן תופעה ותיקה מאוד על כוכב הלכת האדום, ואף עשויות לחשוף סודות על האטמוספרה הקדומה שלו.

קבוצת חוקרים מארצות הברית גילתה על פני השטח של מאדיםמאות שקעיםדמויי סהר, שנותרו במקומות שבהם עמדו חוֹליות לפני מיליארדי שנים. השקעים האלה, המכונים "דיונות רפאים", נוצרו לאחר שחומר נוזלי, שאיננו יודעים אם היה לבה או בוץ, ששקע מתוך גוף מים רדוד, זרם באיטיות בין החוֹליות, קבר את חלקן התחתון ובסופו של דבר התמצק ושימר בתוכו את קווי המתאר שלהן. בהמשך הרוח נשאה עימה הלאה את החולות הנודדים, והותירה על פני המישורים את התבניות השקועות של בסיסי החוֹליות הקדומות.

קיים דמיון רב בין החוֹליות של מאדים לאזורי חוֹליות בכדור הארץ. חוֹליות נוצרות ומשתנות במרחב בהשפעת רוח, והן אוצרות בתוכן מידע על משטרי רוחות מקומיים ותהליכי הבלייה שעוברים פני השטח. למידה של החוֹליות הקדומות תאפשר לנו לקבל מידע על האקלים ששרר בעבר במאדים, ועל קווי הדמיון והשוני בינו לבין האקלים הנוכחי.

רוחות רפאים של מאדים הקדום

דיונות רפאים הוא מונח חדש בעולם הגיאולוגיה, שנטבע בשנת 2017 לאחר שהתגלהשדה שלהן במדינת איידהו בארצות הברית. בתוך מישור בזלתי רחב, שנוצר מלבה שהתקשתה על פני השטח, אותרו עשרות שקעים דמויי סהר שהותירו אחריהן חוֹליות שעמדו במקום לפני כ-60 אלף שנה.

דבר דומה קרה גם במאדים: בעזרת תצלומי לוויין תיעדו החוקרים כ-800 שקעים דמויי סהר בשני מוקדים שונים בכוכב הלכת. אחד מהם נמצא באזור שמכונה "מבוך הלילה" (Noctis Labyrinthus) וכולל מערכת נרחבת של קניונים,העתקים(שברים) ורמות ליד קו המשווה של מאדים.

השני נמצא במזרח אגן הלאס (Hellas), מכתש פגיעה עצום בקוטר של 2,700 קילומטר בחצי הכדור הדרומי. השקעים מתאימים בממדיהם לחוֹליות סהר, שהן סוג החוֹלית הנפוץ ביותר במאדים ובכדור הארץ גם יחד, וממדיהן וצורתן תואמות את אלו של חוֹליות דומות שקיימות במאדים כיום. חוֹליות סהר מתפתחות בכדור הארץ במישורים נטולי צמחייה בעלי כמות חול מוגבלת, שהרוח נושבת בהם בעיקר בכיוון אחד.

הן נוצרות כאשר הרוח פוגעת בקשת החיצונית של החוֹלית ומעלה ממנה חול שגולש מטה על פני הקשת הפנימית. בתהליך הזה החוֹלית מתקדמת עם כיוון הרוח, שעליו מצביעים שני קצות הסהר. כיוון השקעים בכל אחד משני האזורים שנחקרו הוא אחיד, תכונה שמחזקת את ההשערה שאכן מדובר במרחבי חוֹליות עתיקים. השקעים האלה שוכנים בתוך מישורים המתוארכים לפני כשני מיליארד שנים, ולהערכת החוקרים זהו גם גילן של דיונות הרפאים.

מאדים היה אז כוכב לכת שונה למדי מאופיו כיום. היו בו הרי געש, אטמוספרה צפופה יותר וכנראה גםמים זורמים. בכדור הארץ חוֹליות מוכרות כסביבת מחיהלאוכלוסיות של יצורים חד-תאיים, וקיימת תקווה שכך היה הדבר גם במאדים הקדום. כיסים של חול כלוא שאולי השתמרו בשוליים השקועים של בסיסי החוֹליות עשויים לשמר בתוכם שרידים של אותם חיים, אם היו כאלה, כשהם מוגנים מפגעי הקרינה והתנאים הקשים על פני השטח של שכננו האדום.

תוצאות המחקר החדש יספקו אולי מטרות למסעות עתידיים למאדים, ויכוונו את החוקרים אל המקומות המבטיחים ביותר לחיפוש אחר חיים.

נכתב על ידיאור אליאסון, מאסטרנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

התפרסם במקור באתר שלמכון דוידסון- הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע