צילום: Thinkstock // הצל כרמז ספרותי שחיוני ליצירה

חיי מדף: צל של ספק

לעיתים דווקא הזוויות הצדדיות מגלות דבר־מה, ומה שמונח מול עינינו הוא הנעלם הגדול ביותר

"בציור טוב ובספרות טובה אין צורך לממש את כל האפשרויות", כתב דני דידרו במסתו על אודות הציור. דידרו האסתטיקן העמיד את שתי האמנויות בכפיפה אחת, בבואו לפענח את משחקי האור והצל על הקנבס. גם בספרות, רצה לומר, אפשר ללכוד את כל ההתרחשות רק באמצעות רמיזה עדינה על אודותיה. גם בספרות הצל רוחש ומבעבע מתחת לאור המסמא. כזה הוא הצל: למרות שהוא חוסם את קרני השמש - אף הוא מטיל אור מסוים על האדמה.

הציור המושלם של דידרו, הציור מוכה האור, "משחזר את החפצים על כל הפרטים שהעין תופסת, ומשחזר אותם במידה של קפידה". אבל תמיד "יש סוג אחר של ציור המצוי גם הוא בטבע, אף כי אינו מחקה אותו בשלמות אלא ממרחק מסוים. אפשר לומר כי הוא מחקה אותו בנקודה אחת בלבד. בסוג זה של ציור שחזר האמן בחיות ובעוצמה רק את הפרטים שקלטה עינו מן המקום שבחר לעמוד בו".

כוחה של נקודת המבט. לעיתים קרובות דווקא הזוויות הצדדיות, שמספקות טווח ראייה מוגבל אל המציאות המתרחשת, מגלות דבר־מה נסתר שהתמונה המושלמת מסרבת לספק. שהרי מה שמונח מול עינינו הוא לפעמים הנעלם הגדול ביותר. כמו הערים הסמויות מן העין של קאלווינו גם היכלי פאר ויצירות ארכיטקטוניות עשויים להיות בלתי נראים. נבחין בהם רק כשהם משתקפים במי הנהר או נגלים לעינינו במבט חטוף מבעד לסמטה צרה. במכילתא, מדרש ההלכה על חומש שמות מבית מדרשו של רבי ישמעאל, מסופר על נחש העכס שצד עופות בעזרת זיהוי הצל שגופם מטיל: "אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באוויר וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו, איבריו נושרין". 

הצל הוא הרמז הספרותי שחיוני להישרדות היצירה. שכן גם הזיכרון מן העבר הוא רמז קל למצב ההווה. הצל הוא המודחק שמסלק רגשות ודחפים אל מעמקי הלא מודע, פעם אחר פעם הוא מעלים את כל מה שלא נרצה להתמודד עימו. עד הרגע שבו יפרוץ החוצה; אז התוצאות יהיו בלתי צפויות.

בספרות דמות הצל היא אישיות חמקמקה ובלתי מפוענחת, גיבורת עלילות ריגול, האיש בעל אלף הזהויות שבעת מצוקה תמיד יסתווה וייעלם. אבל הצל כגיבור מיתולוגי אינו אדם אלא תחושה; ברומן הקצר "הצל של גופו של העגלון" מאת פטר וייס אנחנו רק שומעים וחשים באימה שמתרחשת מבעד לקיר האסם בחווה הנידחת. זוועות מתחוללות, דמויות חולפות, קולות צורמים. אבל אי אפשר לראות את המתרחש בבירור, נותר רק לשער. כי זו הכתיבה - אמנות המתחוללת בצל. לא תמיד יש די אור כדי ללכוד אותה, אבל היא כאן מולנו, נרצה אותה או לא. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו