לכל אחד מאיתנו זה קרה לפחות פעם ולרובנו כנראה הרבה יותר מפעם – לעיסה לא נכונה ונשכנו את הלחי, או כוויה בלשון. בטח שמתם לב שפצעים בפה, בניגוד למקומות אחרים בגוף, נרפאים הרבה יותר מהר. כעת, צוות חוקרים ממכון הבריאות הלאומי של ארצות הברית, מצא את הסיבה לכך: התאים בפה נמצאים כל הזמן ב-"היכון" לריפוי פצעים, בשל חלבונים המאיצים תאים לריפוי ומקטינים דלקות.
ראשית, הם יצרו שני חתכים קטנים בקבוצה של 30 נבדקים אנושיים (בריאים ולא מעשנים, אגב). אחד בלחי ואחד בזרוע, ואז עקבו אחרי תהליך הריפוי במשך 15 ימים. כצפוי, החתך בפה נרפא מהר יותר – בין פי שלושה לפי ארבעה יותר מהר: אחרי שלושה ימים, הפצעים בפה למעשה נעלמו.
במהלך המעקב, הם גם נטלו דגימות מהתאים ובדקו את ההבדלים ביניהם. באופן מובהק, חלבונים כמו SOX2, PITX1 ו-PITX2 שביכולתם לתכנת מחדש תאים למצבי התפתחות שונים נמצאו בכמות משמעותית גדולה בדגימות שניטלו מהפה מאשר בזרוע.
החוקרים תהו האם אפשר להעביר את תכונות הריפוי המהיר הללו גם לאזורים אחרים. הם הנדסו גנטית עכברים כך שהחלבון SOX2 יהיה נוכח אצלם במידה מופרזת, והבחינו כי חתכים בעור של אותם עכברים אכן החלימו מהר יותר לעומת עכברים רגילים, אבל לא בצורה משמעותית.
לטענת החוקרים, "לממצאים שלנו יכולים להיות השלכות נרחבות לתחום ריפוי פצעים", כתבו. "הנתיבים והמולקולות המתוארים במחקר זה עשויים לשמש בסיס לריפוי פצעים מהיר ונטול צלקות, ויש לשקול שימוש בו ליישומים רפואיים עבור אתרים ריריים שאינם הפה".
זהו חזון נועז, אבל כנראה שלא יתגשם בקרוב. קצב הריפוי בעכברים בעלי החלבונים המוגברים עדיין לא היה מהיר כמו זה שבפה האנושי, וזה לא מפתיע, מאחר והפה שלנו הוא סביבה מורכבת, עם הרבה מיקרואורגניזמים ותרכובות כימיות נוכחות, ולכן לא סביר שהכל תלוי בכמה חלבונים ספציפיים – אבל זו התחלה להבנת מנגנון הריפוי המדהים שמצוי אצלנו בפה, ושאולי, יום אחד, נוכל ליישם גם לאזורים אחרים בגוף האדם.
מקור: Science
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו