בגרמניה אחרי המלחמה

פותחים תיק:לספר יש פתיחה כפולה, שני אירועים שמתרחשים במרחק 47 שנים זה מזה. האירוע הראשון הוא מצעד מוות של 80 אסירות ממחנות ריכוז, שנוסף על ההיבטים המזוויעים הידועים של הרעבה, קור והתעללות יש בו ממד נוסף של אכזריות: הוא מתקיים ב־1 במאי 1945, שעות ספורות לפני שהכוחות האמריקניים המתקדמים, שאת רעם תותחיהם שומעים היטב, יכבשו את האזור. באיזו עקשנות רובוטית מחרידה ממשיך איש האס.אס להצעיד את שלדי האדם שתחת פיקודו ולירות מדי פעם במי מהם, בשרירות לב. הפתיחה השנייה מתרחשת ב־1992, עת מתגלה גופה קבורה מתחת לכנסייה קטנה, וכדור נעוץ בראשה. זה לא יהיה ספוילר ענק אם נספר ששני האירועים קשורים זה בזה.

גבולות הז'אנר:זהו רומן מתח גרמני ובזה כבר יוצא דופן בנוף האחיד של הבלשים האנגלוסקסים השולטים על מדפינו. הוא כתוב בקצב אחר, בנוף טבעי ואנושי אחר, דומה באופן רופף ביותר לנוף המותחנים הסקנדינביים, ובסולם ערכים ייחודי. למשל, אין שום בעיה לשוטרים לפרוץ לבתים, לבלף ובמקרה אחד אפילו לפוצץ חומה של בית בחומר נפץ פלסטי כדי להשיג עדויות והוכחות. הנקודה שתהיה הקשה ביותר להבנה עבור הקורא הישראלי היא החקירה המאומצת שמושקעת כאן כדי לפתור רצח שאירע בשנת 1945. סליחה, 6 מיליון יהודים נרצחו - איפה החקירה המאומצת בעניינם? אישה אחת, עם כדור בראש, נמצאת קבורה אחרי 47 שנים - וכל המשטרה על הרגליים?

מדד המתח:אנדריאס פור שוזר יפה את שתי העלילות זו בזו, והבלש המודרני, ואלנר, עם אופי ישר כסרגל ומשיכה לתובעת המבוגרת ממנו בעשור ונשואה - הוא טיפוס שקל לחבב. החיטוט בעבר הרגיש כל כך הופך למסוכן, משום שעדיין חיים עדים לא מעטים שחשיפת פעילותם בתקופה הנאצית לא נוחה להם, בלשון המעטה. בסופו של דבר, פתרון התעלומות אפילו מפתיע.

השורה התחתונה:סיפור מעניין ולא שגרתי, הפותח צוהר לעולם שלא באמת מוכר לנו.

יום א' של המתים / אנדריאס פור; מגרמנית: דפנה עמית; כתר, 339 עמ'