יוון מתאבלת לאחר אסון השריפה שגבה 79 קורבנות: "אנשים מתים בכל מקום"

יוון התעוררה לבוקר שחור: מניין ההרוגים בשריפות הענק שפקדו את המדינה אתמול (שלישי) עומד על 79 ועוד אלפי בני אדם נותרו פצועים, פגועים משאיפת עשן, וללא קורת גג.

מוקד השריפות, עיירת הנופש הקטנה מאטי, עומדת הבוקר כאנדרטה מפויחת לזוועה שקשה לתאר במילים. שרידיהם של מאות מכוניות מפוחמות גודשים את הרחובות, עדות אילמת לניסיונותיהם הנואשים של התושבים להימלט בטרם יגיעו הלהבות.

"היה ריח של עשן, אבל רק ריח, לא ראינו כלום", מספר אנטוניס טסיונגיוס, שרברב בן 60, תושב העיירה, "שעתיים אחר כך, השריפה כבר אחזה בית שלי, אז כבר היה מאוחר מידי מכדי לברוח. הרחובות היו חסומים במכוניות", מספר טסיונגיוס. "הדרך היחידה להימלט הייתה אל הים", הוא אומר.

ואכן, 800 מתושבי העיירה הצליחו להימלט מהתופת, מדדים במים הרדודים בעוד עיניהם דומעות מהעשן הסמיך, צופים בבתיהם, העסקים שלהם, העיירה שלהם, עולה בלהבות.

לא כולם הספיקו להגיע לקו המים. הרשויות בעיר מצאו אתמול את שרידיהם של 26 בני אדם שניסו, תחת מעטה עשן כבד, להגיע לגרם המדרגות שהוביל אל החוף. הם נפלו צעדים ספורים ממנו.

"נורא לראות את האדם לידך טובע"

אך גם הים לא סיפק הצלה לכולם. "זה דבר נורא לראות את האדם שלידך טובע, ואינך יכול לעזור לו" מספר ניקוס סטבירינדיס, אחד הניצולים, בעודו מתאר כיצד הוא וחבורה קטנה של ניצולים הצליחו לצוף במשך מספר שעות, עד שנאספו על ידי סירת דיג מצרית שנחלצה לעזרתם.

צי קטן של 12 ספינות משמר החופים ועוד עשרות ספינות פרטיות זעירות הגיעו לחופים הסמוכים למאטי והעיר ראפינה הסמוכה ומשו מהמים מאות ניצולים.

וויוס קיריאקיס, תושב העיר ראפינה, סיפר כי כשראה את השריפה מתקרבת לביתו הוא הבין כי לא יוכלו להשתמש בכביש על מנת להימלט. "לקחתי לי ולבני משפחתי מספר חגורות הצלה וכמה בקבוקי מים וירדנו אל החוף. ראינו את האש יורדת לעברינו מהגבעה, לא היה מה לעשות מלבד להימלט", הוא נזכר.

"אף אחד פה לא תופס באמת את מה שאירע, כולנו במצב של שוק", מספר אריס באורניס, נשיא אחת הקהילות המקומיות, בשעה שהוא מחנה את הטנדר שלו למנוחה קצרה. "אנשים מתים, אנשים מתים בכל מקום פה יש רק עוד ועוד אנשים מתים", הוא אומר בלב שבור.

חורבן בעיירה מאטי // צילום: איי.פי

גם ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפרס, התייחס אף הוא לאסון שפקד את ארצו ואמר כי: "אין זאת העת להתאבל עדיין. אלו שעות של אומץ, שעות של גבורה, אחדות וסולידריות. אסור לנו לתת לצער להפיל אותנו".