1. עשו לעצמכם טובה וקראו את נוסח "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי". קראו שוב; זה קצר. עכשיו חפשו בנרות את הקשר בין הררי הנאצות והזבל המילולי שהועמסו על החוק בידי מתנגדיו, לבין מה שקראתם. חרפה. מדובר באחיזת עיניים. רוב אלה שמדברים בחוק, לא קראו אותו אלא רק את מאמרי השקר המתלהמים שנתלו בו. הם מאמינים שהחוק נורא, עד שקוראים אותו.
צילום: ערוץ הכנסת
מילא הסיעות הערביות אינן מכירות בישראל כמדינה יהודית ומכחישות את הזיקה שלנו לארץ (חלק מחברי הכנסת הערבים גם לא מכיר ביהודים כעם); מילא השמאל הפוסט-ציוני והאנטי-ציוני שמדבר אפילו על ביטול "חוק השבות"; אבל האם השמאל הציוני מתנגד לחוק הקובע ש"ארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי"? האם יאיר לפיד מתנגד לסעיף הקובע כי "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית"? האם ציפי לבני מתנגדת לסעיף הקובע, כי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל, ייחודי לעם היהודי"? אוי לחרפה.
הנוסח המלא של חוק הלאום
מילא יהודי "הארץ" המתביישים ביהדותם - כמו שיהודי גרמניה התביישו ביהודי מזרח אירופה (אוסט־יודן) שנראו להם יהודים מדי - חושבים שכל אזכור של "יהודי" בחוק יסוד, הוא "גזענות" ו"פשיזם" וכינויים נוראים מזה – אבל השמאל השפוי, הציוני (יש עוד כאלה)?
2. למתנגדים לחוק הלאום יש חלק עצום ביצירת הבעיה שהחוק נועד לפתור; לא לחינם איבדו את שפיותם בהתנגדות לחוק. נוח להם לטשטש את העובדה הפשוטה, שחוק הלאום רק מצטרף לחוקי היסוד האחרים ומשלים אותם וממש לא מבטל אותם - כתעמולת השקר. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הפך במסגרת המהפכה החוקתית של השופט אהרן ברק לכלי להגנה על זכויות האדם והאופי הדמוקרטי של ישראל. מה היה לפני כן, האם נשיאי העליון אגרנט ולנדאו, למשל, לא הגנו על כבוד האדם וחירותו? האם חברי הכנסת שהשתתפו אז בהצבעה על חוקי היסוד, ידעו שאהרן ברק מתכנן להפוך את החוקים הללו לחוקי על?
עם השנים, הלך ונפגע החלק הראשון במשוואה "יהודית-דמוקרטית". באמצעות פסיקות העליון הוא נדחק, עד שהפך לשֵם בעלמא. השמאל הישראלי, שהפסיד בבחירות פעם אחר פעם, העביר את הזירה לבית המשפט, והחריף את הבעיה. ההתנגדות לחוק הלאום היא נייר לקמוס המוכיח את השימוש הציני שנעשה בחוקי היסוד הדמוקרטיים - לא תמיד למען זכויות האדם, אלא כדי לשלוט בעקיפין ביכולת העם (הדֶמוֹס) לשלוט (קרטיה) ולהחליט על דרכו.
יש להם חלק ביצירת הבעיה שהחוק בא לפתור. ח"כ יאיר לפיד, ח"כ ציפי לבני // צילום: דודי ועקנין
3. חוק הלאום נועד לאזן את המשוואה מחדש. לא רק לבני האדם יש זכויות, גם לעם היהודי יש זכות למדינה משלו בארץ ישראל. המדינה היחידה. זכויות פרט, זכויות אדם, זכויות אזרח – יש לכולם. אין הבדל מבחינה מעמדית בין אזרחי המדינה. אבל זכויות לאום במדינת ישראל יש רק ללאום אחד: העם היהודי. ישראל לא יכולה להיות מדינת כל לאומיה – מדינה יהודית ומוסלמית ונוצרית. שבנו ארצה לציון כדי להקים בה את מדינתנו האחת. בשלושת אלפי השנים האחרונות, לא הייתה ישות מדינית נפרדת בארץ הזאת, שלא הייתה ישראלית או יהודית. בתוך המדינה, לכולם יש זכויות שוות – כפרטים; לא כלאום. רק כך יובטח עתידנו. זה לא רק צודק; זה גם מוסרי. אגב, לאור היחס למיעוטים בארצות ערב האחרות, אפשר לומר די בוודאות שרק מדינה יהודית תבטיח גם זכויות אזרח שוות למיעוטים בישראל.
4. באחד המאמרים ב"הארץ" מצאתי סיבה אופיינית להתנגדות לחוק: "הפגיעה של יוזמי החוק בשפה הערבית היא אפוא פגיעה במובן של עלבון ולא במובן של גרימת נזק". אתם מבינים? כבר לא מדובר אפילו בפוליטיקה של זהויות; ברוכים הבאים לפוליטיקה של הרגשות.
יאיר לפיד אמר בכנסת, שאין לו ספק שז'בוטינסקי לעולם לא היה חותם על חוק הלאום. אין לו ספק! כמו ציפי לבני, גם לפיד נושא לשווא את שמו של מכונן הציונות הרוויזיוניסטית. כדאי שיעשה שיעורי בית ויקרא את הצעת החוקה שהגישה חירות לפני כמה וכמה עשורים. חוק הלאום הנוכחי נראה חלבי לעומתה. ההיסטוריה תשפוט את מתנגדי החוק הזה, כמי שברגע חשוב בתולדות העם, שיתפו פעולה עם המתנגדים המושבעים לזהותה היהודית של מדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו