בלי ליין סטאלי המנוח, אבל עם וויליאם דובאל המצוין על המיקרופון ולהיטים אלמותיים משלושה עשורים, מילאה להקת אליס אין צ'יינס המיתולוגית אמש (שלישי) את אמפיתיאטרון קיסריה בצלילים נוסטלגיים, היישר מסיאטל של שנות התשעים.
לא רק על הבמה הייתה אווירה של שנות התשעים. אלפי האנשים בקהל, ש"סגרו פינה" למפיק שוקי וייס עם סולד אאוט מוחלט תוך פחות מיממה (גם הכרטיסים להופעה הנוספת הערב באותו המקום נמכרו כולם) דאגו לאווירת פלנל וחולצות שחורות של להקות, כזו שלא נראתה כמותה באזור מאז ההופעה הבלתי נשכחת של להקת סאונדגרדן באצטדיון בלומפילד.
ההתלהבות שהקהל הפגין הרימה את ההופעה. כשהלהקה הודתה לקהל, נדמה היה שהם ממש מתכוונים לזה, ולא סתם אומרים משהו שצריך להגיד. אליס אין צ'יינס הגיעה לישראל לקידום אלבומה החדש שייצא בחודש הבא, אך סביר להניח שחלק גדול מהקהל לא ידע את זה בכלל, אלא ציפה לכמה שיותר להיטי עבר ואולי לעוד שתיים או שלוש טעימות משני האלבומים האחרונים של הלהקה בהרכבה החדש.
לשמחת כל המעריצים מפעם, רובה המוחלט של ההופעה אכן הורכב מאותם להיטים, בהם "Rooster", "Would?", "Again", "No Excuses" ו-"Man in the Box". השיר החדש ''The One You Know'' פתח את ההדרן. בלטו בחסרונם הלהיטים "Angry Cahir" ו-"I Stay Away", אך כמות הנוסטלגיה שעפה באוויר לא אפשרה לאף אחד להתאכזב מכך באמת.
סחף את הקהל. וויליאם דובאל ולהקת אליס אין צ'יינס // צילום: קוקו
מי שנבחרה לחמם את הלהקה היא הילה רוח, שהוכיחה שהיא ראויה למעמד עם הופעה חצופה והדוקה של רוק מקורי ומחוספס. החשש הכי גדול בנוגע להופעה של אליס אין צ'יינס החדשה נוגע לנעליים הענקיות שדובאל נכנס אליהן. מי שנתן צ'אנס לשני אלבומיה האחרונים של הלהקה, משנת 2009 ו-2013, כבר יודע שהעבודה שהוא נתן באולפן לא רק מצדיקה את מסירת המיקרופון לדובאל, אלא גם את השארת שם הלהקה כמות שהוא.
אליס אין צ'יינס של היום נשמעת יותר גראנג' אותנטי מאשר רוב חומריה האחרונים של פרל ג'אם, לדוגמה, וזה בא לידי ביטוי גם בהופעה החיה של הלהקה שסגנונה כל כך נדיר בנוף העכשווי. עם זאת, הסאונד הבולעני לא אפשר לקהל ליהנות מיכולותיו, עניין שהשתפר בהדרגה משיר לשיר. בעיית הסאונד בלטה במיוחד בעת ביצוע ''Nutshell'', אז שירת הקהל ממש עלתה על זו של דובאל וקנטרל מהרמקולים.
מילה טובה יש לומר דווקא על התאורה במופע. בלי יותר מדי טריקים ובזכות הנחת גופי תאורה במקומות אסטרטגיים כמו היישר אל עיני הקהל, מצדי הלהקה ובמגדלים עמוסי זרקורים על הבמה עצמה, התאורה העבירה חשמל מתחילת האורקסטרה ועד אחרונת השורות במעלה האמפי.
הלהקה ירדה אחרי שעה ורבע בדיוק וחזרה להדרן מושלם בן ארבעה שירים. אפילו הסאונד השתפר פלאים בסוף ההופעה. כמות המפרטים שנזרקו לקהל בסיום העניקו לרבים מזכרת קטנה נוספת, בונוס להופעה שממילא לא תשכח. להופעה של אליס אין צ'יינס בישראל בשנות האלפיים יש משמעות מיוחדת.
גם התאורה עשתה את העבודה. אליס אין צ'יינס // צילום: קוקו
לא די בכך שלילדי הניינטיז הישראלים יש חיבה מיוחדת לגראנג', אליס אין צ'יינס בגלגולה הנוכחי מהווה את נקודת האור היחידה להופעת גראנג' אמיתית פה. על אף הצלחתו של הסגנון במצעדים וחשיבותו ההיסטורית, מעט מאד להקות ייצגו באמת את הז'אנר גם כשהיה בשיאו, ובהתחשב בעובדה שחלק מכובד מנציגיו המובהקים התאבדו או מתו ממנת יתר, ומובילת הסגנון האולטימטיבית פרל ג'אם לא תגיע לישראל עד שישכון שלום במזרח התיכון, ההופעה מהווה חגיגה אמיתית לחובבי הז'אנר.
כל שנותר הוא להתבאס בשביל כל אלו שלא הספיקו לרכוש כרטיסים בזמן ופספסו את ההזדמנות הנוסטלגית לחזור לימים בהם ה-MTV היה ערוץ שקידם יותר משני סגנונות ושחולצת פלנל של סבא עוזי היתה פריט הלבוש הכי נכון בשטח. אי אפשר לסיים את הביקורת בלי מילה על אמפיתיאטרון קיסריה. אז אמנם ההפקה הקשיבה לביקורות על העובדה שלא מוכרים בירה במתחם והוסיפה בר, בנוסף למזנון הקבוע של המקום.
ובכל זאת, אסור להכניס את הבירה לאמפי עצמו, הפקקים ביציאה מזעזעים, ושלא נדבר בכלל על העובדה שאם אתה מוציא את הפלאפון מהכיס אתה מסתכן בלהכניס מרפק לביצים של זה שצמוד אליך מאחור כמו סרדין. אמפי קיסריה הוא לא מקום להופעות רוק, נקודה. הגיע הזמן לבטל אותו בכלל כאופציה להופעות חו''ל.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
