הסבלנות אזלה: "רגיעה עכשיו - או מבצע בעזה"

ספק אם בעזה מבינים את זה, אבל הסבלנות הישראלית פגה. עוד כמה עפיפונים ובלונים ביום־יומיים הקרובים, והצדדים יגלשו להסלמה מהירה ונרחבת.

בחמאס משוכנעים שהקולות שבוקעים מישראל הם "בכאילו"; שהביקורים של ראשי הדרג הצבאי והביטחוני ברצועה הם בגדר "תחזיקו אותנו"; שתרגיל אוגדה 162 בנגב והפריסה של סוללות כיפת ברזל נועדו רק להפחדה; שהתקיפות הנרחבות יחסית של הימים האחרונים נועדו לשדר עוצמה שאין מאחוריה כוונה של ממש להילחם; שישראל מסתכלת רק צפונה, וממש לא רוצה מלחמה בדרום.

הניתוח הזה של חמאס שגוי מיסודו. משיחות עם בכירים בצמרת המדינית־ביטחונית ביממה האחרונה עולה שהסבלנות הישראלית פקעה. יש עדיין לא מעט בכירים בישראל שסבורים שלא יוצאים למלחמה על בלונים - בוודאי כאשר מהבלונים (שהפכו ללהיט החדש, במקום העפיפונים) לא נהרג איש, ואילו במלחמה ייהרגו רבים - אבל הקולות שלהם התעמעמו. הקונצנזוס הנוכחי בקרב מקבלי ההחלטות הוא שמלאי ההזדמנויות של חמאס אזל.

טועים מי מבין הפוליטיקאים, או הפרשנים, שחושבים שהם ששינו את וקטור קבלת ההחלטות בישראל. האמת היא שישראל לא רצתה מלחמה בעזה. ליתר דיוק: היא עדיין לא רוצה. ומהטעם הזה ישראל ניסתה כל דרך כדי לבלום את המתקפות של חמאס - תחילה את ההפגנות האלימות על הגדר, אחר כך את גל הפיגועים לאורך הגבול, ובשבועות האחרונים את טרור העפיפונים והבלונים.

כל רמז אפשרי הועבר בתקופה הזאת לחמאס. בעל פה דרך שלל מתווכים (בעיקר מצרים, אבל גם בכירים מהמפרץ, רוסים, אמריקנים ואירופאים), וגם באמצעים אלימים יותר - מירי בסמוך לחוליות המשגרים, דרך תקיפת מחסנים ומפקדות ועד לפגיעה ביעדים חשובים יותר לחמאס, דוגמת מנהרות שנחפרו לשטח ישראל.

חמאס מוכן להילחם בטווח הזמן המיידי

כאשר כל אלה כשלו, פגעה ישראל במקום הכואב ביותר לחמאס - מעבר הסחורות לרצועה, שפוגע בארגון הן כספית על רקע אובדן הכנסות ממסים, והן תדמיתית כמי שמהלכיו רק מהדקים את המצור על עזה. המהלך הזה כשל בשבוע שעבר, אבל ישראל ניסתה אותו שוב שלשום; הפסקת הזרמת הגז והדלק לרצועה עד יום ראשון הבא - בתיאום עם המצרים, שסגרו את מעבר רפיח - היתה ניסיון אחרון להחזיר את חמאס לתלם שלא בשדה הקרב.

משדר עסקים כרגיל, אבל דרוך לפעולה. יחיא סינוואר // צילום: אי.פי

כאמור, ספק אם בעזה מבינים שישראל הגיעה אל סף ההכלה. שהעימות בפתח. פתיחתו או מניעתו נתונים כרגע בידי חמאס; בישראל עדיין משוכנעים שבארגון לא רוצים במערכה נרחבת - הערכה שנתמכת בבקשותיו של חמאס להגיע להפסקת אש בשבת האחרונה - אך יש לזכור כי מדובר בהערכה בלבד. לראיה: חמאס, כמו צה"ל, ביצע בימים האחרונים נוהלי קרב מתקדמים, והוא מוכן להילחם בטווח הזמן המיידי. יחיא סינוואר אמנם מקפיד להסתובב בציבור ולשדר עסקים כרגיל, אבל המערכת תחתיו דרוכה לפעולה.

מי שמנסים לבלום את התרחיש הזה הם המצרים. גם אם יצליחו היום או מחר, ספק אם חמאס יבצע פניית פרסה אסטרטגית, ומכאן הסבירות הגבוהה שעם שחיקת הגורמים המרסנים אנחנו עומדים בפני עימות בקיץ 2018. היקפו של העימות הזה לא ידוע; הוא תלוי במידת הנפגעים וההרס, בשני הצדדים, במאמצי התיווך, בלחץ הפנימי והבינלאומי, ובעיקר במה שישראל תבחר לעצמה כמטרות למבצע.

הפסקת טרור העפיפונים והבלונים היא מטרה חשובה, אבל לא אסטרטגית. רגע לפני המערכה, כדאי להחליט מה היעד. השבת השקט לדרום היא נקודת פתיחה טובה, ובתנאי שהיא תנוצל לשינוי אסטרטגי של המציאות מול עזה.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו