שי רז מכפר שמריהו מתנדב זה שלוש שנים בשירותי כיבוי אש בתחנת הרצליה. עם תחילת טרור ההצתות היה ברור לו שיגיע לסייע ללוחמי האש בעוטף עזה.
"הצטרפתי לכבאית תגבור מהרצליה שהגיעה אל תחנת נתיבות כדי לסייע, והתחברתי לכבאים שיום יום עושים את עבודתם במסירות מדהימה", מספר רז (61), "הם אנשים נהדרים וחמים, הפכנו לחברים".
הוא מגיע שלוש או ארבע פעמים בשבוע לדרום ולפעמים ישן בעוטף בשביל להישאר ליום נוסף. אנחנו עומדים איתו במגדל התצפית של קק"ל ליד קיבוץ בארי, משקיפים על שמורת בארי השרופה ועל רצועת עזה, שממנה שולחים את בלוני התבערה. "אנחנו עובדים צמוד עם קק"ל ורשות הטבע והגנים, עם אנשי הקיבוצים והרבש"צים ועם צה"ל, ובשריפה אחת רואים שבעה או שמונה כוחות שונים", הוא אומר, "כולם עובדים ביחד וזה מדהים, גם מהיחידה שלי מגיעים לפעמים להתנדב".
הרוח מביאה איתה בלונים שמציתים שריפה בעלומים. אנחנו יוצאים אל המקום עם רס"ר שלומי כהן, מפקד משמרת בגזרה. שלומי: "אני לא רואה לזה סוף, זה ייגמר או במלחמה או בחורף. כשאני הייתי חייל וזרקו את האבנים הראשונות באינתיפאדה אמרו שזה יפסיק, והנה עדיין זורקים - זאת תהיה רוטינה כל קיץ. תחשבי איזה מאמץ אנחנו משקיעים בלכבות את השריפה. בצד השני הוא מעיף את הבלון וזהו".
גם אחרי חודשים באזור, שי לא מתרגל למראות: "אני בא ממשפחה שמגדלת בעלי חיים ואנחנו מאוד אוהבים חיות, ומאוד קשה לראות את בעלי החיים השרופים. יש פה עצים בני 30 שנה שנשרפו. זה כואב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
