אוזי אוסבורן, מלך

האם ההופעה של אוזי אוסבורן הערב היתה ההופעה הכי טובה שקיבלנו עד כה בקיץ 2018? אם נשאל את 15 אלף הצופים שהגיעו ללייב פארק בראשון לציון הרי שהתשובה היא חד משמעית: כן.

עוד רגע הוא בן 70, עם בעיות בריאותיות כאלה ואחרות, עדיין מדובר בפצצת כריזמה שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים, במיוחד כשהוא זורק דליים של מים על הקהל.

בביקור הקודם שלו בפארק הירקון, לפני שבע שנים, היינו בטוחים שלא נפגוש אותו שוב, אבל אמש הוא חזר להיפרד - והפעם כנראה לתמיד. אוזי ביצע לא פחות מ־15 שירים מכל התקופות, מתקופת בלאק סאבאת' ועד לאלבומים האחרונים. הכל קיבלנו אמש, מבלי לפספס שורה של להיטים, רובם, אגב, נכסי צאן ברזל במוזיקה שפעם נחשבה לרוק כבד והיום, במרחק יותר מארבעים שנה, נשמעת כמו רוקנרול. איך שהזמנים משתנים.

הקהל הישראלי קיבל אותו בקריאות "אוזי" והוא שאל אותנו אם התגעגענו. "ככל שאתם תשתגעו - ככה גם אני אשתגע", הצהיר - וקיים. כבר בשיר השני Mr. Crowley, היה ברור שאנחנו בדרך לערב בלתי נשכח. ב־WAR PIGS האלמותי קיבלנו סולו גיטרה של אחד הגיטריסטים הטובים הפועלים כיום בעולם הרוקנרול, זאק וויילד.

הערב המריא לגבהים חדשים והצליח לטפס אפילו עוד קצת בארבעת השירים האחרונים במופע: Shot in the Dark , Crazy Train, Mama, I'm Coming Home השיר Paranoid הקלאסי סגר ערב ענק. לידי בקהל הבחנתי באנשים שפשוט מזילים דמעה. אחרים, אבות ובנים, הרגישו שהם הצליחו לסגור מעגל עם מוזיקה ששניהם גדלו עליה ועברה מאב לבן. כמה גדול הוא כוחה של המוזיקה.

זה היה קיץ קשה מאד למפיקים הישראלים, אבל ההופעה אמש היתה כזו שהשאירה טעם של עוד.

על אף המיקום הלא רוקנרולי בעליל ודרכי הגישה הבעייתיות אליו - היה שווה לעמוד בפקקים הארוכים בדרך הלוך ובדרך חזור כדי לחזות במופע של האחד והיחיד, אוזי אוסבורן. אה, וגם הצלצולים באוזניים שווים את זה.