סופה של מהפכה: הניצחון החלול של אסד

דגלים לבניםהונפו בסוף השבוע האחרון בעיר דרעא, בירתו של אזור החוראן שבדרום סוריה, בדיוק במקום שבו הונפו לראשונה לפני שבע שנים וחצי דגלי המרי והמהפכה, שבישרו את פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.

לזמן מה היה נראה כי בכוחם של המורדים למוטט את השלטון הסורי, אבל הם לא השכילו לאחד שורות ולבחור הנהגה מדינית ופיקוד צבאי מאוחד ואפקטיבי שיוליך אותם אל הניצחון. במקום זאת הם הניחו לקבוצות אסלאמיות רדיקליות, דוגמת דאעש או חזית א־נוסרה, לחטוף מידיהם את המהפכה ולצבוע אותה בקיצוניות דתית.

למורדים לא היו בעלי ברית של ממש, כאלה שמוכנים להשקיע עצמם בביצה הסורית. תומכיהם הסתפקו בסיוע כספי, בעיקר מדינות המפרץ, או במקרה של מדינות המערב ושל ארה"ב, בסימפתיה נעדרת כל כיסוי ובעיקר נעדרת מעשים.

מנגד, התייצבו לצידו של בשאר הרוסים והאיראנים והביאו לניצחונו בעזרת מלחמת שמד שניהלו במורדים ובתומכיהם. את מחיר המלחמה שילמוחצי מיליון סורים שאיבדו את חייהם,עוד 2 מיליון שנפצעו וכ־10 מיליון שאיבדו את בתיהם, מתוכם כ־8 מיליון אף הפכו לפליטים מחוץ לארצם.

דרעא תחת אש // צילום: AFP

אלאשניצחונו של בשאר הוא ניצחון חלול וחסר, הן משום שסוריה חרבה כמעט לחלוטין ויידרשו שנים ובעיקר מאות מיליארדים של דולרים כדי לשקמה, אבל גם ובעיקר משום שהניצחון של בשאר הושג בזכות רוסיה ואיראן - שהן לפי שעה בעלות הבית האמיתיות במדינה.

ישראל מקבלת בהשלמה את ניצחונו של בשאר ואת שובו הצפוי אל גדר הגבול ברמת הגולן. החלטתה שלא להתערב במלחמה בסוריה הפכה אותה צופה מן הצד, מה גם שמאז הגיעו הרוסים אל אדמת סוריה העדיפות בירושלים היא לשימור ולקידום היחסים עם מוסקבה, גם במחיר הישארותו של בשאר על כס השלטון. בכל מקרה, אסד האב,כמו בנו אחריו, הקפידו מאז מלחמת יום הכיפורים לשמור על השקט לאורך הגבול בגולן - וגם זאת זוכרים בירושלים.

אבל האתגר המיידי לישראל בצפון הוא הנוכחות האיראנית בסוריה, שאיש אינו רוצה או יכול להביא לסיומה. את המלאכה הזו החליטה ישראל ליטול על עצמה. עתה, משהמלחמה בסוריה הולכת ודועכת, יופנו עיני כל למהלכיה של טהרן ולצעדי הנגד של ישראל.