האגדות: בפעם הראשונה הנשימה נעתקה. דייגו פורלאן ודייגו מיליטו, שני חלוצי עבר גדולים מאורוגוואי וארגנטינה, חלפו מטרים ספורים ממני בכניסה לאצטדיון במוסקבה. לפני שהצלחתי להסתדר על מה לומר, ואיך, ולמי, הם נכנסו לרכב ונעלמו. אז בפעם הבאה, הייתי מפוקס יותר.
חארד בורגתי, חלוץ מקסיקני רב־הישגים וכובש שער הנגיחה המרהיב לרשת של בופון במונדיאל 2002, ישב במרחק לא רב ממני. אזרתי אומץ, ניגשתי, הזכרתי את השער ההוא, איחלתי הצלחה למקסיקו, סיפרתי קצת על ישראל ונפרדנו בלחיצת יד. זה היה ביומיים הראשונים של הטורניר. מאז, כוכבי העבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהחגיגה. הם בצוותי השידור הרבים, בתוכניות הרדיו, מסתובבים בין האצטדיונים ובשדות התעופה, מצטלמים עם כל דורש ומהווים זיכרון חי להיסטוריה קרובה ורחוקה.
נוכחותם לא מקרית. כחלק מיוזמה מבורכת של פיפ"א, אגדות עבר מהמדינות המשתתפות הוזמנו לטורניר כדי לחבר את הדור הצעיר לעבר של נבחרתם. הם משמשים שגרירים של המונדיאל, על כל המשתמע מכך. לפני כל משחק בטורניר שניים מהם, אחד מכל נבחרת, עולים על הדשא ומקבלים הזדמנות אחת להלהיב את הקהל. ברזיל, למשל, גייסה את רוברטו קרלוס, ארגנטינה את סרחיו גויקוצ'אה, מקסיקו את לואיס הרננדס וניגריה את דניאל אמוקאצ'י. לרוב, החבר'ה הוותיקים עושים עבודה מעולה, אך יש כאלה שפחות.
שלא במפתיע, דייגו מראדונה כשל בתפקידו כשגריר מכובד. בימים המועטים ברוסיה הצליח כוכב העבר הארגנטינאי לספק כותרות, שליליות ברובן, להתמוטט, לקלל, להיות מעורב בתקרית גזענית ובקיצור, להיות דייגו. חשיפה של "Daily Mail" מגלה שפיפ"א שילמה למראדונה 10,000 דולר ליום, לא כולל הוצאות, רק כדי שיהיה עצמו. אפשר לבקר אותה על כך, אך אפשר גם להחמיא לג'יאני אינפנטינו שבחר לא להסתיר מהדור הצעיר שום דבר מהעבר.
אוהדות קולומביאניות במונדיאל // צילום: אי.פי
המתנדבים: לפני שרואים את האגדות, המשחקים, האצטדיונים והערים המארחות, רואים את המתנדבים. הם הפנים של הטורניר, הראשונים שפוגשים ביציאה משדה התעופה. הם צעירים אדיבים, משכילים, סובלניים ועוזרים, וקשה לדמיין את האירוע הזה מתנהל בלעדיהם. קצת אירוני לומר זאת על גביע עולמי שהושקעו בו מיליארדים, אבל לאנשי החינם תפקיד קריטי בתפעולו.
את אנג'לינה פגשתי בשדה התעופה בסמארה. היא בת 23, סטודנטית, והרוח החיובית שלה עזרה לי להתגבר על בעיות צ'ק־אין ולעלות על המטוס למוסקבה. היא אחת מ־35 אלף מתנדבים שפזורים ב־11 הערים המארחות. 18 אלף גויסו על ידי פיפ"א ו־17 אלף על ידי הרשויות המקומיות. "מאוד רציתי להיות חלק מזה, זאת חוויה אדירה", היא מספרת בחיוך, "עשינו הרבה חזרות לקראת האירוע, וחשוב לנו מאוד שהכל יתנהל כראוי".
התנדבות היא היום חלק בלתי נפרד מהתרבות הרוסית המודרנית. ב־2012 אירחה המדינה לראשונה את APEC, הפורום לשיתוף פעולה כלכלי באזור אסיה והאוקיינוס השקט, אירוע ששינה את תפיסת הצעירים כלפי הנושא. עם תמיכה אדירה של ולדימיר פוטין, שהגדיר את 2018 כ"שנת ההתנדבות הרוסית", נוסדו ארגונים רבים ברחבי המדינה שעוסקים בהתנדבות.
במונדיאל, וככל שמתרחקים ממוסקבה וסנט פטרבורג מרגישים זאת יותר, הצעירים האלה הם הכרח. יכול מאוד להיות שבנוכחותם הם מציירים תמונה אחרת ומזויפת מעט של רוסיה, אבל כנראה גם הם חלק מהמשחק.
האוהדים: זה אמור להיות השלב שבו הצבעים ברחובות מידלדלים. מ־32 נבחרות נשארו רק שמונה, ובשדות התעופה מתבקש היה לחשוב שטרמינל ההמראות יהיה עמוס יותר מזה של הנחיתות.
אבל זה לא בדיוק המצב כי עדיין יש פה נציגים של נבחרות שכבר לא איתנו. פרואנים, אוסטרלים ומאות אוהדים ארגנטינאים שחישבו מסלול לא נכון ונותרו עם כרטיסים לרבע הגמר בניז'ני. "מבאס שאנחנו לא שם, אבל אי אפשר לוותר על משחק כזה", מסביר גידו, "זה אירוע של פעם ארבע שנים".
האמת, אפשר להבין אותם. על המונדיאל הזה לא מוותרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
