רצף ההצלחות הישראליות במאבק באיראן בשנים האחרונות יצר בציבור את הרושם שישראל נמצאת לבדה על המגרש. הפעילות המודיעינית המוצלחת לסיכול פרויקט הגרעין האיראני, והפעולות האינטנסיביות למניעת ההתבססות האיראנית בסוריה (כולל תקיפה של חיל האוויר שבוצעה השבוע במערב סוריה, על פי דיווחים בארה"ב), הובילו לתחושה שבמערכה הזאת יש צד אחד בלבד שעושה בה כבשלו.
פרשת גונן שגב הוכיחה אחרת. השר לשעבר אמנם התנדב לשרת את האיראנים, אבל מעשיו אפשרו להרים את המסך מעל הצד השני במערכה הזאת - המאמץ המודיעיני שעושה איראן לרגל אחרי ישראל, לחדור אותה, לגייס בה סוכנים ולתכנן מבצעים ופעולות טרור שיאפשרו לה ליזום או לנקום.
שגב ריגל עבור מיניסטריון המודיעין האיראני, אחד משני המנגנונים המרכזיים שפועלים באיראן - לצד מנגנון המודיעין של משמרות המהפכה.
המיניסטריון - (MOI (Ministry Of Intelligence, כפוף לכאורה למשרד רה"מ בטהרן, אולם למעשה הוא גוף עצמאי שמקבל הנחיות ותקציב היישר מלשכת המנהיג העליון, עלי חמינאי.
המיניסטריון הוקם בתקופת השאה. ישראל ואיראן היו אז בשיא הרומן ביניהן, וכמו רוב המערכים הביטחוניים האחרים באיראן, גם הוא הוקם על בסיס ידע ישראלי ובהנחיית אנשי ביטחון ישראלים. לא מפתיע לכן שהמבנה שלו דומה למוסד, וכך גם תורת ההפעלה - שמונחלת מאז לעובדיו. "אם מוסיפים לזה את התבונה האיראנית, את הרצינות שלהם ואת יכולת הלימוד והפקת הלקחים, מקבלים יריב רציני שאסור לזלזל בו", אומר בכיר לשעבר בקהילת המודיעין בישראל.
לאיראן יש לא מעט יעדים לאיסוף מודיעין, ובהם שלושה עיקריים: הראשון הוא מה שקורה בגזרתה הקרובה, במפרץ הפרסי, בדגש על סעודיה, העולם הסוני וענייני הנפט שמניעים את כלכלתה; השני הוא ישראל, כחלק מרכזי ממה שקורה במזרח התיכון, ולצד האינטרסים המובנים של איראן בלבנון, ובשנים האחרונות גם בסוריה; השלישי הוא ארה"ב, ובפרט פעילותה במפרץ הפרסי.
בדומה למוסד, וכמו מנגנונים אחרים בעולם, גם המיניסטריון מפעיל יכולות מגוונות. זרוע אחת שלו עוסקת בסיכול; בשנים האחרונות, למשל, יוחסו לו פעולות שונות נגד גורמי אופוזיציה איראניים שנמלטו לפקיסטן. זרוע אחרת עוסקת בקשרי מודיעין עם סוכנויות וגורמים שונים ברחבי העולם, ובהם כאלה שידידותיים לישראל אך מקיימים גם קשרים ענפים עם איראן.
הזרועות המרכזיות של המיניסטריון עוסקות מטבע הדברים באיסוף מודיעין. הפעילות הזאת מתבצעת בכל הדרכים המוכרות - החל בסוכנים אנושיים ועד לאמצעים טכנולוגיים, בדגש על סייבר - ועל פני כל העולם. בכל שגרירות איראנית ברחבי הגלובוס יש למיניסטריון נציג, ולעיתים יותר מאחד. חלק מהפעולות מתבצעות דרכם, וחלק מעל ראשם, על ידי מפעילים שמגיעים מטהרן.
במהלך השנים עשתה איראן לא מעט ניסיונות לגייס ישראלים. השיטות היו מגוונות. בתחילת הדרך רוכז מאמץ על קהילת יהודי פרס שעלו לארץ. את חלקם ניסו לסחוט, באמצעות הפעלת לחץ על קרובי משפחתם שנותרו באיראן; לאחרים הוצעו כסף ופיתויים אחרים; היו כאלה שביקשו לפרוט אצלם על מיתרי הנאמנות למולדת הישנה, ואחרים שהתקשו להיקלט בישראל וחיפשו מקור נחמה. כל אלה הם מאגר גיוס מצוין עבור כל ארגון מודיעין, והמיניסטריון לא היה שונה בזה.
בשנות ה־90 ניסתה איראן לגייס מקורות גם מקרב עולי בריה"מ. אחר כך עבר הדגש אל ערביי ישראל, בהפעלה ישירה מטהרן ובהפעלה עקיפה מלבנון, דרך אנשי חיזבאללה. קייס עובייד, פלשתיני מקלקיליה שעבד בעבר עבור השב"כ והמודיעין והפלשתיני, גויס על ידי חיזבאללה והחל להפעיל סוכנים, בהתחלה מיו"ש ואחר כך מלבנון. יעד גיוס מרכזי שלו היה גונן שגב. השר לשעבר פותה אז לעשות עסקים עם מדינות המפרץ; הוא לא ידע שמדובר במזימה שנועדה לחטוף אותו, והעמיק את קשריו עם עובייד עד שהוזהר בידי השב"כ. עובייד מצא אז יעד אחר - קצין המילואים הבכיר אלחנן טננבוים, שנחטף ללבנון ושוחרר בעסקת חילופי שבויים שנויה במחלוקת, לא לפני שגרם נזק ביטחוני רב.
שגב. פעל כמשדך גורמים לאיראנים // צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני
חיזבאללה אמנם ביצע את חטיפתו של טננבוים, אבל מי שעמדה מאחורי המבצע היתה איראן. התשתית שלה אפשרה את הוצאתו מהארץ, כניסתו למפרץ, הכנת דירות מסתור ומטוסים - והעברתו ללבנון. אין לאיש ספק שאנשי מודיעין איראנים גם השתתפו בחקירתו, ונהנו מהמידע שסיפק. "זה היה מבצע איראני לכל דבר ועניין, בביצוע של חיזבאללה. בדיוק כמו בפיגועים שראינו בחו"ל", אומר גורם בכיר אחר.
הדמיון לפיגועי חו"ל אמנם קיים, אבל אחראי להם דווקא גוף אחר - המודיעין של משמרות המהפכה. שני המנגנונים האלה - המיניסטריון ומשמרות המהפכה - עובדים במקביל, שניהם כפופים למנהיג, אבל ממעטים מאוד לשתף פעולה ביניהם. משמרות המהפכה פועלות באופן אוטונומי, קצת בדומה ל־CIA האמריקני. יש להם את כל היכולות שהם צריכים ביד: מגיוס והפעלת סוכנים, דרך משרד חוץ חשאי שמאפשר להם את תשתית הפעילות, ועד למערכי איסוף שונים (האזנות, תצפיות, מל"טים, סייבר) ובקצה גם יכולת ביצוע, כמו שנחשף בפברואר האחרון כאשר אנשיו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, שיגרו מל"ט נפץ שיורט עם כניסתו לשטח ישראל. גם הגבול המשותף עם ישראל - באמצעות חיזבאללה בלבנון וכעת גם בסוריה - מקל על אנשי כוח קודס לאסוף מודיעין בשלל שיטות - מתצפיות ועד הפעלת רועים ונערים שמלקטים מידע טקטי לאורך הגדר.
עסקים מפוקפקים
התשתית המבצעית־מודיעינית האיראנית אפשרה בעבר לא מעט פיגועים כנגד מטרות ישראליות בעולם. הבולטים שבהם היו בראשית שנות ה־90, בתגובה על חיסול מנהיג חיזבאללה, עבאס מוסאווי, כנגד בניין הקהילות היהודיות ושגרירות ישראל בבואנוס איירס. למרות שארגנטינה טייחה את החקירה, יש מידע מוצק שמצביע על מעורבות איראנית עמוקה בפיגועים אלו, ולא רק בהם. חיסול עימאד מורניה בדמשק ב־2008, שמיוחס לישראל, הוביל למאמץ נקמה איראני בדמות פיגועים ברחבי העולם, ולמאמץ סיכול נגדי של ישראל.
המרוץ הזה בין איראן לישראל נמשך אז על־פני כל הגלובוס, וכלל לא מעט סיכולים (במזרח הרחוק, ברפובליקות של בריה"מ ובאירופה), וגם שני מקרים שבהם פיגועים הצליחו - כנגד רעיית שליח של משרד הביטחון בניו דלהי, וכנגד מטיילים ישראלים בבורגס. מי שביצע את הפיגועים האלה בפועל היה אמנם חיזבאללה, אבל גם כאן - מי שעמדה מאחוריהם היתה איראן, שאספה את המודיעין, יצרה את התשתית המבצעית, ומישהו מטעמה גם היה בשטח - קצין הפעלה איראני שרגע לפני הביצוע בפועל נעלם כדי שלא להותיר עקבות (באחד המקרים, בתאילנד, נחשפה המעורבות האיראנית בגלל תקלה שגרמה לפיצוץ מוקדם של המטענים שיועדו לפיגוע).
הדרך לפיגועים האלה עברה מן הסתם באיסוף שיטתי של מודיעין. "האיראנים אוספים בכפייתיות, בכל העולם", אומר בכיר אחר. "יש להם תשתית מבצעית על פני חמש יבשות, עם פיגועי מגירה מוכנים. האנשים שלהם מקפידים לעדכן כל הזמן את המידע על היריבים שלהם, ובכלל זה עלינו".
סביר שזה גם היה חלק מהפעלתו של שגב. ללמוד על שגרירות ישראל בניגריה, על השליחים הישראלים ועל אנשי עסקים שמתגוררים או מבקרים בה. חקירתו מעלה שהוא ניסה לשדך לאיראנים גורמים שונים, במסווה של פגישות עסקיות. זה דפוס פעולה מוכר ושגור אצל כלל מנגנוני המודיעין, והמיניסטריון לא שונה בכך; לאורך השנים ניסו אנשיו להקים מגע עם אנשי עסקים ישראלים בעולם בשלל דרכים. נציגי התעשיות הביטחוניות קיבלו לא פעם פניות, ואחרים הושמו תחת מעקב. היו גם אקדמאים שפגשו מקבילים שלהם בכנסים; למרצה ישראלי אחד אף הוצע לפני כמה שנים לנסוע להשתתף בכנס מקצועי בטהרן.
הפעילות הזאת של המיניסטריון נועדה לבנות תשתית מודיעינית. סביר שלשגב לא היה מידע משמעותי לתרום, וגם מה שידע היה רלוונטי לאמצע שנות ה־90. מן הסתם הם גם חשדו בו בהתחלה, ולא רק משום שהיה סוחר סמים מורשע שעקר לאפריקה. מן הסתם הם גם הצליבו את המידע שמסר בדרכים נוספות.
ועדיין, האיראנים בחרו להמשיך להעסיק אותו. סביר שזה קרה מכמה סיבות. חלקן קשורות באופיו של שגב - שרלטן שמפזר סיפורים ומקסים את שומעיו - וחלקן בהזדמנויות שיצר. מהאפשרות לחטיפתו, דרך המאמץ להסתייע בו להשגת מידע, ועד לקשרים שהוא ניסה לייצר לאיראנים עם ישראלים שונים, בהם בכירים לשעבר. את אלה ביקש המיניסטריון לפתות במסווה עסקי - ביזנס לגיטימי לכאורה בין ישראלים לאנשי עסקים זרים.
מדובר בכר אינסופי לפעילות. יש לא מעט אנשי עסקים ישראלים שמסתובבים באפריקה בחיפוש אחר כסף גדול (שהפך גדול עוד יותר בעידן הסייבר). לחלקם עבר בעייתי, ויש בהם כאלה שהולכים על הסף ולעיתים גם מעבר לו. בפגישות עסקיות הם מנסים להרשים: בידע שלהם, בקשרים, בסחורה שהם יכולים לספק. מפעיל טוב יודע להוציא מזה לא מעט. די שהוא יקבל כתובת אי־מייל, שתספק לו בסיס למבצע מודיעיני שיאפשר גישה לאישים ומחשבים רבים בישראל.
לכל אלה היה שגב מקפצה מצוינת. הוא פעל במשך שנים, עד שנתפס. לכידתו, שראשיתה במידע שהעביר כנראה המוסד והמשכה במבצע של השב"כ (בסיוע משטרת ישראל שארגנה את העברתו לארץ), היתה הישג שמהול בכישלון: ההישג שבלכידת זאב בודד, שפעל במדינה מרוחקת ותחת שלל מאמצי כיסוי והסתרה, והכישלון בכך שהוא פעל במשך שנים ארוכות עד שנתפס.
"קשה לומר שמישהו בישראל הופתע", אומר אחד הבכירים לשעבר. "לא מהעובדה ששגב בגד וריגל, כי זה הלם מוחלט, אלא מהעובדה שאיראן פעלה נגדנו וגייסה כאן סוכן. זאת צריכה להיות הנחת העבודה הקבועה, שפועלים כאן מרגלים. שגונן שגב הוא לא היחיד, ובכל רגע נתון יש אחרים שמעבירים מידע".
זה לא רק הכסף
הנחת העבודה הזאת הובילה לכך שבשנים האחרונות הגדיל השב"כ את חטיבת (CI (counter intelligence, (מודיעין נגדי), שפועלת תחת האגף לישראל ולזרים. היה ברור שלצד גורמים נוספים שמנסים לאסוף מידע בישראל, מסיבות ביטחוניות או מסחריות, גם האיראנים על המגרש, ובגדול. חלק מהאיסוף שלהם נעשה אמנם בשיטות גלויות, ותוך הישענות על העובדה שישראל היא דמוקרטיה שבה הדברים מתפרסים לרוב בתקשורת, אבל חלק גם מתבסס על שיטות מודיעין קלאסיות, ובראשן הפעלת סוכנים. היו לא מעט מקרים שבהם נחשפו פניות לישראלים, מרביתם ערבים ותושבי השטחים, וסביר שלא מעט מהם גם הוכפלו - ועברו לפעול נגד איראן.
בהיבט הזה יש לישראל יתרון משמעותי על איראן. "אנחנו טובים יותר מבצעית, מודיעינית וטכנולוגית, גם בצד ההגנתי וגם בצד ההתקפי, שחלק ממנו הוא גיוס סוכנים", אומר הבכיר. "נדיר שאתה מוצא ישראלי שבוגד בארצו. אם מישהו פה רוצה לרדת מהארץ - הוא לוקח מטוס ועוזב. מצב הדברים באיראן אחר; הכלכלה רעועה, אנשים מיואשים. זה בוודאי מייצר יותר הזדמנויות, אבל אסור לטעות - גיוס סוכנים זאת משימה קשה, גם עבורנו, ולא פעם אתה משקיע שנים של מאמץ ביעד, ונכשל".
מי שמכיר את שגב משוכנע שכסף לא היה המניע העיקרי שלו. הוא רדף בצע, זה ברור, אבל הוא פעל בעיקר כדי לנקום במדינה שלשיטתו המעוותת זנחה אותו, וגם כדי להרגיש חשוב, מבוקש, חיוני. בהיבט הזה שגב לא לבד. סביר שמסתובבים כאן אחרים כמותו, וסביר שגורמי מודיעין שונים מנסים לשים עליהם את היד.
"הנחת העבודה במודיעין היא שאתה יודע רק את מה שאתה יודע, וגם לגבי זה כדאי שתטיל ספק", אומר הבכיר, "וכדאי לנהוג כך גם ביחס לאיראן ולפעולותיה נגדנו. זה נכון לא רק בכל הקשור להפעלת סוכנים, אלא גם בנוגע לכוונותיה בסוריה ולתכנית הגרעין שלה. אם יש משהו שלמדנו השבוע שוב זה שאיראן היא אויבת רצינית, נחושה, לומדת ועם אורך נשימה. כדאי שכך גם נתייחס אליה, כי זאת הדרך היחידה שבה נבטיח שתמיד נהיה לפחות צעד אחד לפניה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו