אל תדברו על מידתיות: אנו לא עושים מספיק נגד הטרור בעזה

המידתיות היא מפלטו האחרון של האדם הפגום מוסרית. לא אני המצאתי את זה. לפי "דוקטרינת בגין" במובן הרחב שלה, כהשקפת עולם ביטחונית, "מטרתו של ארגון פת"ח היא רצח עם". כך אמר מנחם בגין ב־1969, ומשום כך "זכותה של ישראל להשתמש בכוח לא פרופורציונלי (נגד המחבלים) נובעת מכוונת אויביה להשמדה טוטלית". קשה להאמין, אבל חמאס, שנחשב לקיצוני יותר, עוד לא היה קיים בימי בגין.

המצע התפיסתי הזה דרוש בדיון המתחמם סביב מידת הכוח והאמצעים שצה"ל צריך להפעיל נגד מתקפת השריפות. מעניין: הפעם, כאשר כולם יודעים בדיוק מי מצית את השריפות, מי יוזם אותן ומה השימוש האסטרטגי של הצתת השריפות, חלקים מסוימים בתקשורת שומרים על דממת אלחוט. לא תמצא מאמרים וטורים, משום שלא נדרשת מתקפת נגד של "מידתיות" או של פניקה מוסרית כדי להכחיש שפלשתינים או ערבים ישראלים הם המציתים. איך אומרים, האש הזרה לא נזקקת הפעם לסיוע מהאש הידידותית. 

יש תהליך קבלת החלטות בהנהגה והוא מורכב מדרג צבאי, דרג מדיני ודרג משתף יועצים משפטיים. גם לפי דעתם של מומחי משפט ניצים, צה"ל פועל נכון מול מתקפת השריפות. משיחות עם גורמים בדרג המדיני אפשר להבין שרה"מ נתניהו והרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט משדרים על אותו גל בכל מה שקשור לתגובה הצבאית בעזה. שר הביטחון ליברמן ניצי יותר. אולי הרבה יותר.

ברור שאם היתה עמדה אחידה בין נתניהו לליברמן צה"ל היה פועל בדרכים קשות יותר כדי לחסל את מתקפת השריפות. אבל ליל הרקטות אור ליום רביעי מלמד שהתקיפות מכאיבות לחמאס. לפי ד"ר אלן בייקר, שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ ושגריר ישראל בקנדה, מדובר בהפיכת העפיפונים לנשק (weaponized). המדינה מותקפת וצה"ל מחויב לפעול. 

הרמטכ"ל פועל נכון בכך שמצא נתיב לתקיפת מטרות צבאיות ואסטרטגיות של חמאס בתגובה לשריפות. הוויכוח על ירי נגד ילדים או לא ילדים שמפריחים את עפיפוני התבערה הוא מיותר במידה רבה. כל השאלה היא האם ההכבדה של צה"ל על חמאס מספיקה. ברור שלא. ייתכן שהתפריט צריך לכלול גם מטרות אזרחיות שהפגיעה בהן תכאיב להנהגת חמאס ואנשי המנגנון שלו. 

למשל - ראינו צילומים של מכונית שרופה עד השאסי של מסיעי העפיפונים או חוליות המטיסים שלהם. יכול להיות ששריפת מאה מכוניות של אנשי חמאס תכאיב יותר מ"מטרות אסטרטגיות". או החרבת בתי מנהיגים לאחר שיקבלו התראה להתפנות. אין זה מתפקידם של פרשנים למצוא פתרונות, אלא רק לבקש מצה"ל במטותא שלא יגרום מבוכה לציבור על ידי מסרים כאילו הוא חסר אונים.

בייקר פרסם השבוע מסמך במסגרת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ובו פירוט הסעיפים שבהם מבצעים מנהיגי חמאס פשעי מלחמה: שריפת השדות, לידיעת צמרת צה"ל, היא פשע מלחמה מסוג של טרור חקלאי, פגיעה סביבתית מכוונת, גרימה לנזק אקולוגי שפוגע בבריאות התושבים. 

השריפה כמובן מסכנת חיים, וחבל לחכות עד שאמא מקיבוץ ניר עם תיקלע עם ארבעת ילדיה במכונית לסופת אש. אם בשבוע שעבר היו גורמים בדרג המדיני שיעצו להפנות את השאלות לפצ"ר וליועץ המשפטי מנדלבליט, השבוע השתנתה המנגינה. הם לא נחשבים לגורם המעכב, והביקורת עליהם היא סוג של בריחה מאחריות תוך האשמת הש"ג.

מה שהפצ"ר שרון אפק היה יכול לעשות זה להופיע בקביעות מול המצלמות - לא כדי לתרץ את פעילות צה"ל, אלא כדי לפרט בצורה עניינית, משפטית, משכנעת את העבירות של חמאס. השימוש בנשים וילדים בחזית פעולה התקפית חבלנית, כפי שהם נוהגים, הוא פשע מלחמה. ולא חשוב מה אורי אבנרי שברח לו ההלמוט חושב. 

עשה ואל תעשה

עצירת הריסת המבנים הפלשתיניים הלא חוקיים בסוסיא היא חלק משיקול רווח והפסד, ומביאה בחשבון שגם טראמפ מעוניין באיזון ביהודה ושומרון

חילוקי הדעות בין שר הביטחון ליברמן לראש הממשלה נתניהו בעניין הטיפול בעזה הם יחסית ענייניים. אבל אפשר להרגיש שהפערים שוב מתרחבים מאוד בין השניים בשני נושאים חשובים. אחד מהם בעל ממד פוליטי פנימי מובהק, זה חוק עונש מוות למחבלים; השני, סיפור משפטי מובהק של אכיפת חוק. 

נתניהו עצר ביום שני פעולה נרחבת, כאשר כוח משטרתי גדול כבר היה מוכן לפעול לצורך הריסת המבנים בין היישוב סוסיא לבין אתר העתיקות סוסיא. זה מרחב שבו התשלובת הממאירה של שמאל ישראלי, בשר תותחים בדואי־פלשתיני וגורמים של האיחוד האירופי, מנהלת מלחמה פוליטית על השטח. המבנים שם נבנו רק מתוך כוונה של הטרדה פוליטית מדינית. בג"ץ קבע מפורשות שהבנייה בלתי חוקית ויש לפנות אותה. המתנחלים וגורמי ביטחון מעבירים מסר של "דין הבנייה הפלשתינית בסוסיא כדין נתיב האבות". 

פועל כאן כוח הרתעה מדיני. הבנייה הבלתי חוקית באזור סוסיא היתה נושא ההתייחסות של קבוצת חברי קונגרס דמוקרטים, ששיגרה מכתב לא מכבר לנתניהו. עוד דוגמה לחיה פוליטית ארסית קטנה שהפכה למפלצת. מי שלא הרג אותה כשעוד היתה קטנה נידון עכשיו לעוד ועוד לחצים מכל הכיוונים נגד ההריסה. הנה עוד נושא "ישראלי" שגורם לשסע בין ישראל לחלק מיהדות המפלגה הדמוקרטית. 

יש לנתניהו כמה סיבות לעצור בשלב הנוכחי את ההריסה. קודם כל, די ברור שפעולה כזאת בסמיכות לפגישה מתוקשרת עם עבדאללה מלך ירדן היא רעיון רע. בעזרת הפרובוקציה התקשורתית המתאימה יכלה להתפתח שריפת קוצים קטנה נוסח המגנומטרים. הסיבות המדיניות: לא להגביה את הלהבות בתקופה הנוכחית מול השמאל היהודי הדמוקרטי. הנשיא טראמפ הוא אמנם ידיד אמיתי של מדינת ישראל, לא כמו כמה נשיאים שהתקשטו בנוצות טווס של אוהבי ישראל ופגעו בה ככל יכולתם, אבל גם טראמפ לא היה רוצה שישראל תזעזע את האיזון העדין ביהודה ושומרון. 

עסקת החליפין המדינית, עד כמה שניתן להבין, היא זו: בצד המדיני, לא היה נשיא שניסה לפתח תוכנית קרובה לאינטרסים הישראליים כמו טראמפ; ישראל נדרשת לתרום את שלה ב"הורדת פרופיל" בשטחים. מה זה אומר? אני מניח שנתניהו הוא הפרשן המוסמך למצוות עשה ואל תעשה בהקשר הזה.

תשאלו את צ'אטו

גונן שגב נשר מקורס טיס והוטבעה בו חותמת האליטה. הקריסה המוסרית שלו מתהדרת בכותרת המפחידה מכולן: "המטרה מקדשת את האמצעים"

משה פלד מקיבוץ בית השיטה זוכר ששמעון פרס אמר לו בוויכוח נורא באחת מוועדות הכנסת: "גונן שגב הוא המושיע של מדינת ישראל. הוא עזר לנו להעביר את ההסכם". הכוונה להסכם אוסלו ב' שממשלת רבין לא היתה מסוגלת להעביר בלי קולותיהם של שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלומוביץ'. הם היו גשר הגלילים שעליו צלחה ממשלת רבין את תעלת הדמים ב־1995.

מישהו, חבר של רפול בשם שי חורב, הזהיר את רפול בקשר לשגב. הוא אמר לו, "אתה עוד תצטער על זה". אבל לרפול הספיק שגונן שגב הוא תושב תל עדשים והיה חבר של בנו הטייס יורם, שנהרג. האם מעשה הנוכלות של שגב שחיסל פוליטית את צ'אטו, הוא יואש צידון, מלמד משהו על הפסיכולוגיה של האיש החשוד היום בריגול?

יכול להיות שכן. שגב התקבל לקורס טיס והודח. כלומר, הוטבעה בו מבחינתו חותמת של אחת האליטות היוקרתיות ביותר בחברה הישראלית: אתה לא מספיק טוב. אגב, כל הכבוד שחיל האוויר עלה עליו, בניגוד לבית הספר לרפואה. צ'אטו היה טייס רב־מעללים וסיים את שירותו כקצין בכיר, אלוף משנה, בחיל האוויר. מה יותר סחבקי ונקמני מלפגוש מישהו כזה בסיבוב ולפגוע בו? סתם בגלל שהנה לפניך מישהו שהוא גם סמל של חיל האוויר. משה פלד זוכר את הבלאגן בוועידת צומת בשפיים ב־1992. צ'אטו, שלא היה מוכן ללכלך את הידיים, פשוט קם והלך כשפלד וידיד מתל יוסף רודפים אחריו במכוניתם.

גונן שגב הזכיר השבוע לאחדים גונן אחר, גורודיש, גיבור ישראל

השבוע רבים השוו את שגב למרגלים ובוגדים מהעבר. ישראל בר, מרקוס קלינגברג, אודי אדיב, ואנונו. שגב הזכיר לאחדים גם גונן אחר, גורודיש, שהיה אדם ישר וייזכר כגיבור ישראל. אבל במורד המדרגות שהובילו אותו למרכז האדמה גם גורודיש שקע אי שם באפריקה. היבשת הזו הפכה במיתולוגיה הישראלית למקום שבו מחוגי המצפן משתוללים. הצפון והדרום, הלמטה והלמעלה, משתבשים. אין חניות ביניים בין טרמינלים של שדות תעופה לג'ונגל. 

ההישג של האיראנים בגיוסו של שגב הוא פחות בתחום הביטחוני ויותר בתחום הפסיכולוגי. הנה, ראש הממשלה שלכם אמר וחזר ואמר בעשור האחרון, שאיראן המתחמשת בנשק גרעיני נמצאת בקטגוריה של לקחי השואה. ועובדה ששר בכיר לשעבר בממשלה היה מוכן להתגייס לטובת האייתוללות שלנו. אז, אל"ף - אתם, הישראלים, לא יכולים לסמוך על המנהיגים שלכם. ובי"ת - אולי אנחנו לא כאלה גרועים כמו שנתניהו מאשים אותנו. יש פה אפקט של הלבנה. 

גם בלי לדעת את כל הפרטים, נראה ששגב הוא מקרה של התמוטטות מוסרית משולבת בבצע כסף. תהליך הגיוס היותר מעניין מתרחש במסלול האידיאולוגי. בסדרת המופת "האמריקנים" שהסתיימה לאחרונה, מוצג תהליך שמשקף למעשה את הזוועה המוסרית של עולם הריגול הקומוניסטי. 

בשלב מסוים מתחיל הניסיון לגייס את הבת של זוג המרגלים הסובייטים המושתלים. זה מתחיל בגיל 14 או 15. הבת פייג' היא ילדה למופת. אינטליגנטית, חרוצה, אידיאליסטית וגם בוחרת עצמאית בדת, בכנסייה. ההורים עצמם נדרשים להדריך את בתם אל עולם הריגול. באמצעות הלחיצה על הכפתורים של סיסמאות "הצדק החברתי", "קידום הפיתוח העולמי" ואספקת מזון לרעבים, הפגנות נגד נשק אטומי ועוד, היא מתחילה לקבל בהבנה את האפשרות שריגול למען האויבת הגדולה של אמריקה זה לא כל כך נורא. זה בכלל תרומה לאנושות, למוסר האוניברסלי. נקודת הפתיחה של פייג' היא של אידיאליסטית האוהבת את המולדת האמריקנית וערכיה. 

אחד הדברים המדכאים מבחינתי בשנים האחרונות היה לראות צעירה שהכרתי מילדותה המוקדמת ביותר הופכת בהדרגה, בשנים האחרונות של התיכון וערב גיוסה לצה"ל, לחיה פוליטית. זו היתה התגלמות התופעה של "פלישת חוטפי הגופות". היא הפכה למכונה של דקלום סיסמאות. מבחוץ, הציפוי נשאר אותו דבר, כולל טביעת האצבעות. אבל מבפנים זו היתה "תודעה אובייקטיבית". בדרך להומניזם הרדיקלי המזויף היא עברה דהומניזציה.

המכנה המשותף למהלכי גונן שגב, יצחק רבין וסדרת הטלוויזיה "האמריקנים" - הוא העיקרון של "המטרה מקדשת את האמצעים". שגב ומהלכיו האנטי־דמוקרטיים מהימים ההם הם חלק בלתי נפרד ממורשת רבין.

בדרך לצמרת חדשה?

המונדיאל מעורר געגוע ל"נבחרות פלא", שתוחלת חייהן קצרה בדרך כלל. אולי דווקא ברוסיה המצב ישתנה, גם בזכות המארחת

באמצע השבוע, בצומת הכניסה לתלפיות ברחוב פייר קניג, התגלגל לו כדורגל צהוב וננעץ מתחת לפגוש של מכונית עומדת ברמזור. לא הועילו כל הצפצופים ותנועות הידיים. ברגע שהרמזור התחלף, נשמע פיצוץ. המכונית השאירה מאחוריה כדורגל מעוך מפונצ'ר, כמו באיזה סיפור ילדים עם מוסר השכל.

אני מקנא בכל אלה שהגביע העולמי בכדורגל לא נוגע אליהם. אבל אני שוב רואה את הכדור מתגלגל ומחוסר שליטה ויכולת החלטה אני מוצא את עצמי מרותק למשחק זניח. נדמה לי שבמונדיאלים האחרונים חסר משהו, וזה לא ליאו מסי בכושר שיא. תופעת "נבחרת הפלא" לא קיימת בתקופה הנוכחית, אלא אם כן יתברר שאנחנו חוזים בלידתה של נבחרת כזאת וזוהי רוסיה דווקא. 

בכל דור קמה "נבחרת פלא" ששרפה את הדשאים בכדורגל רענן חדש ומפתיע והגיעה לגמר הגביע - שם באופן טבעי הפסידה. הונגריה(!), הולנד. תקופה מסוימת זו היתה דנמרק. הנבחרות הללו דועכות אחרי תקופה מסוימת ונשארות המעצמות הקבועות - ברזיל, ארגנטינה, גרמניה, ספרד. הרשימה הידועה. 

מה שיכול לרענן את האליפות הזאת זו התפתחות של צמרת חדשה ואני סתם זורק ניחוש: גמר בין רוסיה לקרואטיה. פולין לצערי נראית בהברגה הפוכה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו