לא לשם שמים: אל תנהלו קרב על כוח

למה רק ביום שני לא נאמר "כי טוב"? אמר רבי חנינא: שבו נבראת מחלוקת שנאמר "ויהי מבדיל בין מים למים". המדרש היפה זה מבראשית רבא מסביר כיצד זכו כל ששת ימי בריאת העולם לציון טוב, או טוב מאד או פעמיים כי טוב. ואילו יום ב' נשאר יתום. ההסבר הוא שביום שני נבראה המחלוקת. הפרשה שלנו היא פרשת "המחלוקת". המחלוקת הגדולה בין משה לבין קרח וכל עדתו.

ועל מה המחלוקת? "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה". קרח הוא בן שבט לוי, ועל פי סדר הילודה במשפחת קהת הוא ראוי להיות נשיא. הוא קורא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון ודורש גם את חלקו בשררה ובשלטון. לא מעט פרשנים רואים בדרישה הזו של קרח דרישה לגיטימית. אבל משה נלחץ ממנה מאד ומבקש מאנשי קרח להקטיר קטורת בנימוק שאלוהים יבחר את הראויים בעיניו לעבודת הקודש. כשהדרמה בשיאה מתגלה פתאום אלוהים זועם ומבקש להשמיד את כל העם. משה ואהרון מתחננים לפניו בפסוק המפורסם "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?". סוף המחלוקת הוא רע ומר. האדמה פוערת את פיה וקרח וכל עדתו נבלעים בה. סוף הדיון - אין יותר מחלוקת.

המחלוקת של קרח הפכה להיות מטבע לשון בעברית. וסמל של מחלוקת רעה וקשה. פרקי אבות במשנה מביאים את מחלוקת קרח ומשה כדוגמא למחלוקת שלא לשם שמיים. "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ". מהי מחלוקת לשם שמים? זו היא, על פי חז"ל, מחלוקת עקרונית, ערכית, אידאולוגית. ויכוח אמיתי על השקפת עולם ועל דרך. זו היא, על פי חז"ל, מחלוקת ראויה ורצינית, "מחלוקת לשם שמיים".

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

ומה היא מחלוקת שלא לשם שמים? זו מחלוקת על שררה, על כח, על משרה, על כיבודים, על כסף. קרח וכל עדתו רצו חלק בשלטון, תפקידים בעבודת המשכן, חלק בהנהגת העם. זו היא, על פי מחבר המשנה, מחלוקת שלא לשם שמיים. אין כאן גישה ערכית או ויכוח על דרך. סתם מאבק על כח. לא כל הפרשנים מסכימים עם הגישה הפשטנית הזו. רבים מבינים את עניין מחלוקת קרח כמחלוקת שיש בה גם עניין של דרך וערך. ויש גם הרבה עניינים "אישיים" במחלוקת בית שמאי ובית הלל. אבל מעניינת מאד אמירה מאוחרת יותר של ר' זלמן שניאור מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. וכך הוא אומר בפרשנות לסוגיית המחלוקת : "הרחמן יצילנו מהמחלוקת לש"ש (לשם שמיים) כי כל הצרות הגדולות ממנה". זו גישה אחרת, ריאלית ומפוכחת לנושא.

בתקופת חייו של מייסד חב"ד הייתה מחלוקת חריפה בין מתנגדים לחסידים. זו הייתה מחלוקת ערכית אידאולוגית חריפה שנמשכה כמה דורות ולוותה בחרמות קשות והלשנות לשלטון והגיעה עד לשפיכות דמים. מחלוקת מעשית ברורה בזמן ובמקום, כמו מחלוקת קרח, היא מחלוקת פתירה ופשוטה יחסית, מסוג המחלוקות שראשות ועדה בכנסת ומשרה של סגן שר - יכולים לפתור. המחלוקות הקשות והמסוכנות הן המחלוקות האידאולוגיות. המחלוקות לשם שמים.

כמו מחלוקת הלל ושמאי גם היום בחברה הישראלית יש מחלוקות עמוקות וערכיות, מחלוקות בין ימין ושמאל על גבולות הארץ, מחלוקות בין זרמים שונים בנושאי דת ומדינה מחלוקות על זכויות אזרח וחופש הביטוי ומחלוקות על חלוקת העושר ועל אחריות המדינה לרווחת אזרחיה. כל מחלוקת כזו יש בה פוטנציאל נפיץ וצריך להיזהר מאד. הכרחי לנהל מחלוקת מתוך כבוד הדדי ולזכור שכולנו חלקים מהשלם. חלקים – מחלוקת / שלם – שלום.

הכותב הוא מנכ"ל בינה – התנועה ליהדות חברתית