עתירת עובד נגד ההסתדרות נדחתה

בית הדין הארצי לעבודה ידון היום בשאלה העקרונית, האם ההסתדרות מייצגת גם עובדים המועסקים על ידי המדינה בחוזים אישיים ואינם כפופים לה כמו יתר העובדים, המועסקים בהסכם אחיד.

ההשלכות האפשריות של השאלה הזאת, עשויות לצוץ בין היתר בזמן שביתה מצד ההסתדרות, כאשר אותם עובדים במבנה העסקה של חוזה אישי, יהיו מחויבים לשבות בניגוד לרצונם כאות סולידריות עם מאבקם של שאר העובדים ה"רגילים" ולשאת בתוצאות השביתה.

שאלה זו עלתה בעקבות שביתה שנקטה ההסתדרות ב־2014 במשרד החוץ, שנמשכה שמונה ימים. סיבת השביתה היתה שכרם של עובדי "שירות החוץ", שעובדים בחוזה קיבוצי נפרד שחל על דיפלומטים.

לעובדים בשירות החוץ בחוזים אישיים לא היתה נגיעה ישירה לעניין ולא היו להם סיבה או רצון לשבות. בבוקר הראשון של השביתה הגיעה למשרדה נגה ארבל, המועסקת בחוזה אישי, אך העובדים השובתים מנעו בגופם ממנה ומעובדים נוספים את כניסתם למשרדים.

ארבל המשיכה להגיע למשרד מדי יום, שלא כמו יתר חבריה, שכן חלקם מתגוררים בתל אביב והסתפקו בעדכון מדי יום אם "קלו המים" ויש טעם להגיע פיזית למשרדם. העובדים המועסקים בחוזים אישיים שלחו אי־מייל נוסף שבו ציינו כי אינם מצליחים להיכנס. באחד הימים הצליחו ארבל ועובד נוסף להסתנן לתוך המשרד כדי לדבר עם הוועד. יו"ר הוועד דאז איים עליהם שהוא יכניס למשא ומתן סעיף של דרישה לפטר את עובדי החוזים האישיים שלא שבתו. הוא אף איים כי ימנע מהם פיזית כניסה לבניין.

למרות כל זאת, ביום שהסתיימה השביתה, עובדי החוזים האישיים, ובכללם ארבל, ראו ניכויים במשכורותיהם בגין ימי השביתה. נגה וחבריה הגישו דרישה להחזר, ולדבריהם המשרד התעלם ממנה. לבסוף, החליטו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה נגד המדינה, שמצידה דרשה להוסיף את ההסתדרות הכללית כנתבעת.

לפי החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים אתמול, למרות שהם עובדים בחוזים אישיים מול המדינה, ההסתדרות היתה אמורה להגן עליהם. לכן קבע בית הדין כי מותר להסתדרות להכריח אותם לשבות ולפגוע בזכותם לעבוד. לדעת בית הדין, במקרה שעובד לא שבת והתעמת בצורה פיזית עם הוועד כדי להיכנס למקום העבודה, הרי שוויתר על זכותו לשכר.

העובדים שתביעתם נדחתה על ידי בית הדין האזורי ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. הדיון יתקיים היום, כאמור, ולפסיקתו תהיה חשיבות עקרונית בניהול מאבקי ההסתדרות בעתיד.