"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל: על הזיכרון

מחר (ו') תיפתח במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה של האמן הצרפתי כריסטיאן בולטנסקי, מהאמנים הבולטים כיום • בולטנסקי, שנולד בתום מלחמת העולם השנייה, עוסק רבות בשאלות של הנצחה וזיכרון

,עודכן
צילום: לורה לכמן, מוזיאון ישראל // הר זהב עשוי משמיכות מילוט, מתוך התערוכה

מחר תיפתח במוזיאון ישראל בירושלים התערוכה "כריסטיאן בולטנסקי: ימי חיים" של האמן הצרפתי בן ה־73, שנחשב לאחד האמנים החשובים שפועלים היום.

פתיחת התערוכה היא יריית הפתיחה של עונת התרבות ישראל־צרפת, שבמסגרתה יתקיימו בחצי השנה הקרובה שלל אירועי תרבות ומדע בשתי המדינות בו בזמן. בישראל ייערכו כ־120 אירועים בתחומי תיאטרון, ספרות, מחול, אמנות ומדע.

התערוכה של בולטנסקי מציגה יצירות מ־30 השנים האחרונות, בהן שעון דיגיטלי שסופר את השניות מאז נולד האמן; ספרייה של ספרי טלפון שמשמשים מעין מפקד אוכלוסין עצום; הר זהב ענק שמורכב משמיכות מילוט תרמיות, כאלה שבהן עוטפים ניצולים מאסון.

"מאז סוף שנות ה־80 ניסח בולטנסקי מטבע לשון חזותי לעיסוק בנושא הזיכרון", מסבירה מירה לפידות, האוצרת הראשית לאמנויות במוזיאון ומי שאצרה את התערוכה עם לורנס סיגל מפאריס, "הוא בעצם ניסח איך נראית פעולת הנצחה. בין השאר, הוא עסק גם בשואה.

"העבודות שלו פונות לקהל בגובה העיניים, לא למבקרי אמנות ולא לתיאורטיקנים. יש בהן פנייה אנושית ומאוד מיידית. את רואה את העבודות שלו - וגם אם את לא יודעת כלום על אמנות עכשווית, הן מדברות אלייך. הרגישות והאופן שבו הוא מטפל בחומרים שלו יוצרים משהו עם עוצמות".

בולטנסקי נולד בפאריס ימים ספורים לאחר שחרור העיר מהכיבוש הנאצי ב־1944 לאב יהודי ולאם קתולית. ילדותו עברה עליו במחיצת אנשים ששרדו את המלחמה, ובעקבות זאת החל לעסוק בשאלות כמו, האם ואיך אפשר לזכור? מה יישאר מאיתנו אחרי לכתנו? את אלה הוא מתרגם למיצבים מורכבים.

"יש משהו פשוט ומיידי בשאלה שלו מה יישאר מאיתנו אחרי שנלך", אומרת לפידות, "כל מי שחווה אובדן, נשאר עם השאלה של איך משמרים זיכרון, מה עושים עם הזיכרון החומק. השאלות האלה הן בלב העבודות שלו".

ספריית ספרי טלפון מתוך התערוכה // צילום: אלי פוזנר

למבקרים בתערוכה מוצע למעשה מסע רטרוספקטיבי, שמתחיל ביצירותיו המוקדמות ומסתיים בעבודות חדשות שנוצרו במיוחד לכבוד התערוכה. לדברי לפידות, "התערוכה מציגה עבודות שנוצרו במשך יותר מ־30 שנה. בולטנסקי כבר הציג פעמיים במוזיאון, פעם ראשונה ב־1973, כשהיה אמן ממש צעיר ולא מוכר, ואחר כך ב־1988".

לדבריה, "ב־30 השנים האחרונות הנוכחות שלו הלכה והתבססה בשדה האמנות הבינלאומי. זה מדהים לראות את לו"ז התערוכות שלו, הוא פתח תערוכת ענק בבולוניה, לפני חודש תערוכה עצומה בשנחאי, בינואר הוא פותח ביפן, ובמהלך השנה הבאה תיפתח רטרוספקטיבה במרכז פומפידו בפאריס".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר