אי שם מעבר להיסטוריה: לברון בפלנטה משלו

1 עוצמת וגדולת הקריירה של לברון ג'יימס, אייקון כדורסל, איש המספרים הסטטיסטיים, המנהיג שמוציא מעצמו, מהקבוצה, מהעיר ומהמדינה שהיא נמצאת בה יותר מסך חלקיהם, כבר נמצאת במקום שהוא מעבר להיסטוריה.

הקריירה שלו במקום שבו נגמרות המילים, מאגר המחמאות ריק כי הכל כבר בוזבז, והגרון, שמוכן לשיר שירי הלל, נותר שקט. מיתרי הקול דוממים. כי ג'יימס הפך את הבלתי מובן למובן מאליו. גמר אן.בי.אי שמיני ברציפות, מספרים מטורפים, מחסור במנוחה (100 משחקים העונה!) מחסור בשחקנים טובים לצידו, והכל בגוף בריא, עם שמש נצחית בראש צלול.

כשנמצאים מעבר להיסטוריה ההשוואות בטלות ומבוטלות, והעובדות חושפות אדם, עירום, שרק אופיו ומעשיו מעידים עליו. למשל, ניצחון במשחק 7 בבוסטון (79:87, 35 נק', 15 ריב' ו־9 אס'), מול קבוצה קשוחה ומוכשרת עם מאזן ביתי של 0:10 בפלייאוף, לאחר שהובילה 0:2 בסדרה ולאחר שאותו מועדון היה במאזן של 0:37 בסדרות שבהן הוביל בתוצאה הזו בסדרות.

באצילות של מנצחים לוחש לברון באוזנו של טייטום מילים של אח גדול // צילום: אי-פי-איי

ג'יימס הוא דמות כדורסל היסטורית לא רק בגלל שהוא מייצר היסטוריה, אלא בגלל שהוא גם מקמט את זו של האחרים וזורק אותה לפח. בקשת שטוחה, כמו הג'אמפ־שוט שלו בשנים האחרונות, כמעט נטול ניתור מהרצפה, אבל פוגש בתחתית הרשת ברגעים המכריעים של המשחקים הכי חשובים.

את השנאה נגדו הוא כבר ניטרל, את ההערכה הוא הרוויח, גם אם את האהבה ההמונית, חוצת הגבולות, הוא טרם ראה בכמויות. זה לא משנה לו. כשאתה מעבר להיסטוריה, אתה נמצא גם מעבר להגדרות של שנאה ואהבה, אלא באזור זמן ייחודי. פלנטה מבודדת שבה אף חץ של ספק או שנאה לא חודר את האטמוספירה שלך, והקולות מגראונד קונטרול הולכים לאיבוד, נשברים כמו גל על מגן הזיעה שלך.

2 הטרייד של אמצע העונה היה חתום על שמו. גם הבינוניות של השחקנים שאותם הביא. ג'ף גרין המושמץ היה סייד־קיק מצוין אתמול לפנות בוקר (19 נקודות) בהיעדרו של קווין לאב. ג'ורג' היל, ג'יי אר סמית', קייל קורבר וטריסטן תומפסון, נתנו הופעה סולידית שרק העצימו בבינוניותם את גדולתו של המלך.

קיירי אירווינג, לעומת זאת, צד נוסף בטרייד, לא טרח לבוא לאולם אפילו. הוא מכיר את ג'יימס טוב מדי. קשה לכתוב על לברון מבלי להשתפך, אבל מעבר לפיזיות המפורסמת, מדובר בשחקן סופר חכם, שעושה את המהלך הנכון בזמן שהוא מושך תשומת לב הגנתית נון סטופ. אז יכול להיות שאם כמה שלשות של בוסטון (17 אחוזים בלבד לשלוש) היו נכנסות אולי היינו מדברים אחרת, אבל הן לא נכנסו וזו של גרין דווקא כן.

מנוחת הלוחם אחרי 48 דקות ו־35 נקודות // צילום: אי.אף.פי

גם מערכת היחסים של ג'יימס עם מאמנו תמיד ברקע. הקולות הצורמים שעלו במשך העונה והמנוחה שטיירון לו נאלץ לקחת, לא פגעו ביכולתו לנווט ספינה לא פשוטה, לשמור, לפחות כלפי חוץ, על קור רוח ועל מערכת יחסים טובה עם השחקן הכי מוכשר אבל עם קבוצה לא מספיק מוכשרת, שהובילה אותו לעוד גמר.

3 כמות המצבים הנפיצים שג'יימס יכול להתעמת איתם הם בלתי נגמרים. הוא האיש לעצור ועל כן מקבל את השומר הכי אתלטי ואגרסיבי ביריבה. ועדיין - שום תגובה שלילית או אמוציונלית ממנו. ילד כמו ג'ייסון טייטום מטביע לו על הפרצוף, מתנגש בגופו לאחר ההטבעה כדי להעצים את ההשפלה, וג'יימס? כלום. שליטה מנטלית מוחלטת והלאה לפעולה הבאה.

בסיום, באצילות של מנצחים, הוא ייתן לאותו טייטום את החיבוק הכי ארוך, ינגב את החלב משפתיו וילחש באוזניו מילים של אח גדול. אחר כך יעבור ליריביו המרים והקשוחים ביותר - מרקוס סמארט ומרקוס מוריס, כדי להביע את הערכתו למשחק שלהם. כבוד, קלאס, היסטוריה. ועוד צעד נוסף מעבר לה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות