"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למרות החתרנות: אירופה לא תוכל לוותר על ארה"ב

האיחוד האירופי יוצא למלחמה חזיתית בממשל האמריקני, ובעיקר בעומד בראשו • על אירופה לקבל את חוסר יכולתה למלא תפקיד בינלאומי בכיר ולחזור לפרופורציות הנכונות של היוזמה האירופית: שוק משותף לרווחת כלל האירופים. ולא, היא צועדת לקראת התרסקות, מרצון

,עודכן
האיחוד האירופי בבריסל // צילום: רויטרס

אין עוד ספק: האיחוד האירופי לא מגויס רק להגנה על הסכם הגרעין עם איראן. האיחוד האירופי יוצא למלחמה חזיתית בממשל האמריקני הנוכחי, ובעיקר בעומד בראשו, הנשיא דונלד טראמפ. הצהרה בנוסח "ארה"ב אינה רק הבית הלבן" אינה עוד אמירה על כך ש"אירופה צריכה לעמוד על רגליה מאחר שאין לה על מי לסמוך". זו פלישה לענייניה הפנימיים של ארה"ב והטלת ספק פומבית בלגיטימיות של מעמד נשיא ארה"ב.

עד כה היינו רגילים בעיקר להתערבות של האיחוד האירופי בענייניה הפנימיים של ישראל הקטנה - כמו שהוא עושה עם מדינות שלא נחשבות דמוקרטיות גדולות או דמוקרטיות בהתהוות. בבריסל ובשאר בירות אירופה הגדולות ניסו בכל האמצעים האפשריים, בעיקר כספיים, לייצר בישראל מציאות פוליטית שתהיה נוחה לאינטרסים האירופיים, בטענה שמדובר בשמירה על האינטרסים של ישראל.

כעת מרחיב האיחוד האירופי את פעילות החתירה הפוליטית שלו לאחת הדמוקרטיות הגדולות בעולם - מאחר שמדיניות החוץ שמכתיב הבית הלבן, בעיקר בכל הנוגע למזרח התיכון, אינה עולה בקנה אחד עם המדיניות הפרו־ערבית המסורתית של אירופה.

האירופאים, שאהבו את אובאמה, ממתינים בציפייה רבה לבחירות אמצע הכהונה, שייערכו בנובמבר הקרוב ושעלילות להביא להשתלטותם של הדמוקרטים על בתי הנבחרים האמריקניים. האירופאים מקווים שהתפתחות כזו תביא ל"ריסונו" של טראמפ ולשינוי מדיניות העימות שהוא מוביל בתחומים שונים. לכן יש לצפות לכך שבחודשים הקרובים ירבו מחוות והצגות התמיכה ההדדית של האירופאים והדמוקרטים בארה"ב.

מפליא, אפוא, שהאיחוד האירופי עסוק כל כך בניסיון לשנות את פניה של ארה"ב, שעה שהוא אמור היה לטפל בדחיפות בענייניו הפנימיים הבוערים. אי שביעות הרצון העממית במדינות האיחוד האירופי הולכת וגוברת בשל אי יכולתו של הממסד הביורוקרטי האירופי לטפל בבעיות הגוברות.

איטליה היא רק אחת הדוגמאות הטריות להתמרמרות העממית הגוברת ולהתחזקות הנטיות הלאומיות־פטריוטיות על חשבון הפאן־לאומיות האירופית. מלחמת סחר עם ארה"ב בשל ההתעקשות על אי שינויו של הסכם הגרעין האיראני רק מעידה על סדר העדיפויות המעוות של אירופה.

אירופה לא יכולה לוותר על ארה"ב, לא כשותפה מסחרית ולא כמטריית הגנה. לכן על אירופה לקבל את חוסר יכולתה למלא תפקיד בינלאומי בכיר ולחזור לפרופורציות הנכונות של היוזמה האירופית: שוק משותף לרווחת כלל האירופים. ולא, היא צועדת לקראת התרסקות. מרצון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר