ריח של הסלמה: רצועת עזה על סף התפרצות

לא צריך לקרוא חומר מודיעיני מסווג כדי לאבחן את הנפיצות של רצועת עזה:ההפגנות האלימותשל אתמול, ואלה שצפויות היום, עלולות לדחוק את חמאס לתגובה שתוביל להסלמה.

בחמאס ניסו להימנע מכך עד כה. ארבע שנים (כמעט) מאז מבצע צוק איתן שמר הארגון על שקט, ואף כפה רגיעה על גורמי הכוח האחרים ברצועה. בזמן הזה ניסה חמאס פתרונות אחרים שיביאו מזור לבעיות היומיום ברצועה – פיוס עם הרשות הפלשתינית (כישלון), התקרבות למצרים (כישלון) והשגת סיוע חירום בינלאומי (כישלון).

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

גם בהפגנות "האזרחיות" על הגדר נוחל בינתיים חמאס כישלון מוחלט. כבר שמונה שבועות שהוא מביא המונים לגדר – חלקם בתשלום, במימון איראני – בניסיון לעורר דעת קהל בינלאומית, ועל הדרך לגרד הישג טקטי – חדירה לישראל שתוכיח כי הזעם ברצועה גדול מכוחו של צה"ל.

צילום: EPA

זה גם היה המאמץ העיקרי אתמול. למפגינים חולקו תצלומי אוויר של כמה יישובים בעוטף עזה, כהכנה מנטאלית ל"כיבושם". בחמאס קיוו להתגבר על ההגנה הצפופה לאורך הגדר ולהבקיע בכמה מקומות, וניסו גם להפתיע ופעלו ב־12 מוקדים (במקום בחמישה עד כה). צה"ל נערך לכך, ובלם את כל הניסיונות לחצות את הגדר או לחבל בה, אבל במחיר גבוה של עשרות הרוגים ויותר מ־2,000 פצועים.

המספרים האלה מבטיחים שרמת האלימות היום תהיה לא פחותה. ממילא הכל כוון להיום, יום הנכבה, וההפגנות אתמול היו רק בונוס על רקע העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. אבל מול היקף כזה של נפגעים יבקש חמאס להראות שבעזה יש זעם עממי, ולהפנותו לאחראית – ישראל – ובכך להסיט את הביקורת על כישלונו בניהול הרצועה ואת אחריותו לקריסתה הכלכלית.

בישראל מודעים לכך ונערכים לגל נוסף של אלימות, וגם לאפשרות שבחסות ההפגנות ייעשוניסיונות פיגוע, כולל לחטיפת חיילים. בצה"ל הצביעו אתמול על שלושה מקרים שבהם חוליות חמושות של חמאס ניסו לפגוע בכוחות, וגם על פעילים בכוחות המיוחדים של חמאס, ה"נוחבא", שהסתננו עם המפגינים לקרבת הגדר.

התגודדות מול הגבול עם ישראל // צילום: EPA

ניסיון הרתעה

בניסיון להרתיע את חמאס העבירה אמש ישראל מסרים מאיימים לעזה, שלפיהם תחריף את תגובותיה אם תהיה עליית מדרגה בהפגנות היום. גם העובדה שלראשונה מאז מבצע צוק איתן נעשה שימוש במטוסי קרב לתקיפת מוצבים של הארגון לא היתה מקרית, ונועדה לאותת כי ישראל לא תישאר אדישה לשחרור הרסן מצד חמאס.

ועדיין, הדאגה העיקרית בישראל היא לא מאירועי היום, אלא דווקא ממחר. חמאס הצליח לרכז הרבה מאוד אנרגיות בהפגנות השבוע. גם אם מספר המפגינים היה נמוך משציפה, היקף הנפגעים הגבוה יוצר לחץ פנימי ברצועה, שמתווסף אל התסכול שקיים ממילא על רקע המצב הכלכלי הקשה. בכל אלה יידרש חמאס לטפל, בלי שיש בידיו כלים או פתרונות. המוצא האפשרי היחיד מבחינתו עלול להיות הסלמה יזומה מול ישראל, שתאחד מאחוריו את האוכלוסייה בעזה ואולי גם תסדר לו קצת רוח גב ערבית ובינלאומית.

בישראל מודעים לכך, ונערכים להמשך המתיחות בדרום לא רק היום אלא לאורך התקופה הקרובה. אבל קשה לחמוק מהתחושה הכללית שעזה נמצאת על סף התפרצות, או גרוע מכך: התפרצות, ובצידה קריסה של כל המנגנונים האזרחיים ברצועה.

תמונת המצב הזאת אינה שקופה לציבור הישראלי, שעסוק בימים האחרונים בהישג המשולש של הניצחון על איראן בצפון, העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והניצחון באירוויזיון. אבל מקבלי ההחלטות בירושלים ובקריה בתל אביב מוטרדים ממנה מאוד, ואף נקטו שורה של מהלכים כדי להיערך אליה, כולל בטווחי זמן קצרים מאוד.

ועדיין, ישראל צריכה לשאול את עצמה אם אין דרכים נוספות למנוע את ההידרדרות הזאת. מדיניות הפעלת הכוח על הגדר נכונה – אסור לאפשר להמוני פלשתינים לחדור לשטח ישראל, גם משום הסכנה המיידית וגם משום התקדים המסוכן – וגם היקף הנפגעים הגבוה הוא בעיקר תוצאה של דחיקת המפגינים אל הגדר על-ידי חמאס. אבל בסופו של יום אלה אירועים טקטיים; ברמה האסטרטגית ישראל חייבת לגבש לעצמה מדיניות מול עזה, ולא להיגרר אליה כתוצאה מאירועים בשטח.